הארץ, 14/09/2000

"על מנת שבית הספר ימלא תפקיד בקידום כל תלמידיו ובטיפוח כישוריהם האינטלקטואליים עליו להיות דיפרנציאלי, כלומר לספק לכל קבוצה באוכלוסייה את החינוך שיש בו כדי לקדם את ילדיה למטרות אלה", כך כותב הפרופסור לחינוך צבי לם ("מפנה", במה לענייני חברה, יוני 2000).

בית הספר היסודי הוקם כמוסד חינוכי שכונתי. הרעיון המרכזי - הנכון עד היום - היה, שילדים בגיל רך יוכלו ללכת ברגל לבית הספר בשכונתם ושכניסתם למערכת החינוך תרוכך באמצעות מסגרת של בית ספר קטן ואינטימי. כדי למנוע ריבוד חברתי בבית הספר היסודי ויצירת בתי ספר אליטיסטיים נקבעה שיטת אזורי הרישום, המחייבת ילדים ללמוד בבתי ספר על פי אזורי המגורים שלהם. חטיבת הביניים נועדה להשיג אינטגרציה חברתית ולסגור פערים במסגרת בית ספר גדול ורבגוני. ואולם התברר, שקביעת מסגרות שוויוניות ואחידות לא תמיד משרתת את המטרה של מיצוי פוטנציאל אישי על בסיס של שוויון אמיתי. במלים אחרות: השוויון הכפוי על ידי מסגרות אחידות הוא מדומה משום שהוא מחיל את אותה שפת לימוד על מי שאינם שווים. גרוע מזה: הפערים הבין-עדתיים בקרב התלמידים אינם מתחילים בכיתה א', אלא בכיתה ה', וכך הם מגיעים לחטיבת הביניים עם פערים משמעותיים.  

זאת ועוד, קביעת דפוסים אחידים במבנה בתי הספר החריפה לא פעם את האי-שוויון: כך היה באזורי רישום שרוב האוכלוסייה בהם חלשה. הטלת חובת חטיבת ביניים אזורית על הכפרים הערביים הגדילה את הנשירה בשל סירוב ההורים להרשות לבנותיהם לנסוע אל מחוץ לכפר. הכוונות הטובות של שנות ה-50 וה-60 לא התממשו במציאות הפלורליסטית של ישראל: האינטגרציה לא נכשלה, אך בתי ספר לא-אינטגרטיוויים - כמו "קדמה" בירושלים בהנהלת קלרה יונה - הצליחו יותר מכל בית ספר רגיל בקידום תלמידים חלשים.

נחזור לבית הספר היסודי: מה עושים כדי למנוע או להקטין את האי-שוויון? שום מערכת חינוך אינה יכולה להעניק חינוך דיפרנציאלי לכל ילד. אבל אפשר לחזק, במסגרת יום הלימודים הארוך, בתי ספר ותלמידים חלשים. בממצא של הלשכה לסטטיסטיקה מ-21.5 התברר, כי "עם העלייה בפרופיל של יישוב בית הספר עולים בהתאמה הישגי התלמידים". ממצא זה מחייב טיפול דיפרנציאלי בבתי הספר.

כל זאת בתנאי שהשעות הנוספות יוקדשו לא ל"העשרה", אלא למטרה אחת: הוראה נוספת לאלה שבגלל חולשת הבית אינם זוכים לשוויון הזדמנויות אמיתי. ההסכם החדש עם הסתדרות המורים, הנותן גמול של ממש לשעות נוספות אלה, יאפשר זאת. כך יחפו מורים על חולשת הורים שאינם יכולים לעזור לילדיהם במקצועות הקשים והמופשטים.

על בתי הספר היסודיים, לפחות באזורים החלשים, יש להטיל חובה - על ידי קביעת סטנדרד לאומי - להביא את כל תלמידיהם לרמה מינימלית, שתאפשר את קליטתם האמיתית בבתי הספר העל יסודיים. בכל מקום שבו נקבע סטנדרד כזה יש שאיפה מתמדת של החלשים - המוסדות והתלמידים - להתיישר כלפי מעלה, ואין זה מקרה שהקפיצות הגדולות ביותר בשיעור בעלי תעודות הבגרות היו דווקא בערי הפיתוח. אין מדובר חלילה בקיום בחינה ארצית בסיום כיתה ו', אלא בהטלת אחריות על בית הספר לבדוק את קיום הסטנדרד באמצעות משוב אנונימי וגילוי מה שראוי לתיקון מיידי. מאחר שהפערים מתחילים בכיתה ה', חובת הרפורמה המקפת נוגעת היום בראש ובראשונה לבית הספר היסודי.