Transmenu powered by JoomlArt.com - Mambo Joomla Professional Templates Club

הארץ,

הארץ,

הארץ, 27/04/2003

בעוד שבתחומי החינוך והבריאות מראים הנתונים צמצום פערים בין יהודים לערבים בתקופת קיומה של המדינה - בתחום ההכנסה והשכר המצב שונה. כמו ביחס לנתונים בתחומי החינוך והבריאות, גם בתחום ההכנסה חשוב לדעת מה היה הרקע לפערים בימים שלפני הקמת המדינה. בתקופת המנדט היו פערים עצומים בין שכרם של יהודים לשכרם של ערבים, על פי הנתונים המצויים בגנזך המדינה. המשק היהודי התקיים קיום כמעט נפרד המבוסס על התארגנות מודרנית, על איגוד מקצועי חזק - ההסתדרות - ועל זרימת הון מוגבר. המגזר הערבי התאפיין בהעדר התארגנות מקצועית ובניגודים בין המגזר העירוני לכפרי ובין בעלי קרקעות לנטולי קרקע.

הארץ,

הארץ, 03/06/2003

בעוד שבתחום ההכנסות הפערים בין יהודים לערבים גדולים, חלה עלייה ניכרת ברמת החיים בקרב הערבים

ביחסה של המדינה לאזרחים הערבים אפשר להבחין בתערובת של הישגים וכישלונות: יש תחומים שבהם הצטמצם הפער בין יהודים לערבים, כמו למשל הצמצום העצום בפערים בתחומי החינוך והבריאות, ולעומת זאת ניכרים פערים משמעותיים בהכנסות בין יהודים לערבים וערבים סובלים מהעדר ייצוג בתפקידים בכירים במגזר הציבורי והפרטי. עם זאת, דווקא בשנות ה-80 שבהן גדל הפער בהכנסות - "חלה עלייה ניכרת בבעלות על מוצרים בני קיימא בקרב הערבים, אף כי היא עדיין נמוכה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית" (סטטיסטיקל 26, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

הארץ, 29/06/2003

זכות השיבה, שמנהיגים פלשתינאים הבטיחו כי לא תהיה מכשול לשלום, עולה פתאום לראש סדר היום

הראיון עצמו שגרתי, אך חשיבותו נובעת מזהות המרואיין. הכוונה היא לראיון שנתן יו"ר המועצה המחוקקת ברשות הפלשתינית, אחמד קריע (אבו עלא), לעיתון הלבנוני "אל-נהאר". חשיבות הראיון, שהתפרסם ב-12 בחודש זה, נעוצה בכך שהדובר נחשב למנהיג פלשתינאי מתון. בין השאר מגנה יו"ר המועצה את דברי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, שישראל היא "מדינה יהודית". אבו עלא מגנה זאת משום שהדברים עשויים לפגוע בזכות השיבה - "עיקרון שאף אחד אינו יכול לחרוג ממנו".

הארץ, 09/09/2003

רצה המקרה ודו"ח ועדת אור, שחלקו עוסק בהזנחה ובקיפוח רבי השנים של הערבים בישראל, יצא יום לאחר תחילת שנת הלימודים. אכן, בדיקת מצבו של החינוך במגזר הערבי מחזקת את קביעתה של ועדת אור: מאז הקמת המדינה ועד שנות ה-90 היה פער עצום הן בהקצאת משאבים למגזר הערבי והן בהישגי תלמידיו.

 הארץ, 18/09/2003

חוק זכויות התלמיד אוסר על אפליה ברישום לבית הספר "מטעמים עדתיים, רקע חברתי-כלכלי והשקפה פוליטית", אך לא מטעמי לאום ודת

אם משווים את מספר התלמידים בחינוך הערבי היום למספרם בתחילת שנות ה-90 - שנות המהפכה הגדולה בחינוך הערבי - ההבדלים הם דרמטיים. הנתונים הקיימים לשנת הלימודים הקודמת ממחישים זאת: 204 אלף תלמידים למדו אז בבתי הספר היסודיים (בחינוך הממלכתי העברי לומדים 572 אלף) - גידול של 40% בהשוואה ל-1995-1994. בחטיבות הביניים למדו 53 אלף - גידול של 34%. בגני הילדים הציבוריים (מהם 30 אלף גילאי שלוש-ארבע) 68 אלף - גידול של 56 .100% אלף בחטיבות העליונות - גידול של 32%.

 הארץ, 29/09/2003

מדי שנה, עם פתיחת שנת הלימודים בתל אביב-יפו, ניצבת העירייה לפני בעיה: מספר גדל והולך של משפחות ערביות מבקשות לשלוח את ילדיהן לבתי ספר עבריים. הסיבה העיקרית לכך, יש להניח, היא הרמה הגבוהה יותר של בתי הספר הללו והרצון להגביר את סיכויי הילדים לרכוש השכלה גבוהה.

הארץ, 05/10/2003

מדוע לא הציגה הוועדה המלצות על שלושת אישי הציבור הערבים שהזהירה

בראיון באחד המקומונים, בערב ראש השנה, מתח אהוד ברק ביקורת קשה על ועדת אור וקבע כי "ועדה זו היא אחת הוועדות האחרונות שמתמנות לגבי אירועים קונקרטיים". אם אכן כך יקרה - יהיה זה מצער מאוד. ועדת החקירה המשפטית הישראלית, מוסד שאין לו מקביל במדינות אחרות, משרתת מטרה ציבורית חשובה ובולמת את הכוח האדיר שיש לממסד הפוליטי בארץ.

הארץ, 04/11/2003

כ-25% מבעלי התואר הראשון ב-22 מדינות ערב היגרו מארצותיהם ב-1996-1995. בשנים 2000-1998 היגרו מארצותיהם יותר מ-15 אלף רופאים ערבים. ב-2001 התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב, שבהן 284 מיליון תושבים, היתה 3,000-1,000 עותקים. 17% מהספרים המתפרסמים עוסקים בדת. לשפה היוונית, שאותה דוברים 11 מיליון בני אדם, מתורגמים ספרים בשיעור של פי חמישה מאשר בכל מדינות ערב ביחד. באלף השנים האחרונות תורגמו לערבית לא יותר מעשרת אלפים ספרים - כמספר הספרים המתורגמים בשנה לספרדית. ב-2001 היה מספר המחשבים במדינות ערב 18 לכל 1,000 תושבים, לעומת 78 שהוא הממוצע העולמי. למרות עלייה של 60% בשיעור ההתחברות לאינטרנט בין 2000 ל-2001 רק 1.6% מהאוכלוסייה היו מחוברים ב-2001.

הארץ, 12/02/2002

מחר תעלה לדיון במליאת הכנסת הצעת חוק של ח"כ יוסי כץ, שתכליתה לקיים שירות לאומי כחובה למי שאינו משרת בצה"ל. נושא זה מחזיר את הציבור לבעיית הגיוס האוניוורסלי לשירות הביטחון. האפליה בגיוס החובה לצה"ל מתבטאת בשלושה מישורים: נשים - ערביות, חרדיות, חלק מהדתיות; גברים חרדים; גברים ערבים. כל אלה ביחד יגיעו בקרוב למחצית האוכלוסייה הישראלית.

הארץ, 01/04/2002

ספרו האחרון של גינתר גראס "{") "Im Krebsgang@\{\ בצעדי סרטן") מחדש דבר. הספר אמנם עוסק גם בקבוצות הניאו-נאציות בימינו, אך עיקרו הוא תיאור הסבל הגרמני בשלהי מלחמת העולם השנייה. הספר מתאר את הטבעתה של אוניית הפליטים הגרמנית "וילהלם גוסטלוף" על ידי צוללת סובייטית בימים שבהם כבר הוכרע גורל המלחמה: 9,000 פליטים גרמנים שנסו על נפשם, כולל נשים וילדים, טבעו ומתו במעשה האכזר הזה.

הארץ, 04/06/2002

מה עומד מאחורי ההתנגדות העזה של הערבים בישראל להעברת אום אל-פחם לפלשתין?

הבה נתאר לעצמנו שיום אחד מחליטה ממשלת הודו כי למען שלום עם פקיסטן היא מוכנה לוותר על חבל קשמיר ולהסכים לסיפוחו לפקיסטן. זוהי השערה בלתי סבירה, משום שהודו אינה מוכנה להסכים לעיקרון שעל פיו שייכות דתית (איסלאמית במקרה זה) תוביל לפגיעה בריבונותה ובאחדותה. אך השערה עוד פחות סבירה היא זו המניחה שאם היתה מועלית הצעה כזאת - תושביה המוסלמים של קשמיר היו מתנגדים לה. להיפך, אין ספק שהיו מקבלים אותה בשמחה גדולה. 

הארץ, 12/06/2002

"בלי זכות השיבה יימשך המאבק האלים ותיחסם הדרך לדו-קיום אפשרי בין מוסלמים ונוצרים פלשתינאים לבין הישראלים. דו-קיום כזה יוביל ליחסים דמוקרטיים עתידיים בהקשר של פלשתין ההיסטורית, היכולים להבטיח שלום וביטחון. זכות השיבה לא נועדה להרוס את ישראל כמו שהציונים טוענים, אלא לעזור ליהודים להיפטר מהציונות הגזענית המעוניינת בבידודם הקבוע משאר העולם".

הארץ, 23/07/2002

ביום חמישי שעבר הרגו כוחות הביטחון ההודיים שלושה מוסלמים שהתבצרו במסגד במדינת מחוז ג'אמו שבחבל בקשמיר. ידיעה שגרתית זו, שכמעט לא זכתה לפרסום בכלי התקשורת הבינלאומיים, גורמת לקורא הישראלי לתהות: מה היה קורה, אילו דבר דומה היה מתרחש בישראל, למשל בזמן המצור על כנסיית המולד? התקשורת הבינלאומית, מדינות אירופה והאו"ם היו בוודאי מגנים את ישראל ומאיימים עליה.

הארץ, 29/07/2002

הפערים בשיעורי הבעלות על נכסים בין מגזרי החברה הולכים ומצטמצמים

את הישגיה של ישראל אפשר למצוא לא בתיאורים מילוליים אלא במספרים. השנתון הסטטיסטי מעניין ומעודד יותר מעשרות מחקרים ומאמרים הנכתבים על החברה הישראלית. שתי דוגמאות עדכניות מעידות על ההתקדמות שחלה בקרב מגזרים חלשים בישראל.

הארץ, 11/09/2002

בימים אלה עומד לצאת לאקרנים סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין, סרט חד צדדי", המציג את צה"ל כהתגלמות הרוע והאכזריות ואת חייליו כמבצעיו של טבח באזרחים חסרי-ישע בג'נין, כפי שמתואר בכתבה במוסף "הארץ" ("מוחמד בכרי, חד צדדי", מאת ורד לוי-ברזילי, 6.9). לפני פחות משבועיים, ב-30.8, התפרסם ב"אקונומיסט" מכתב מטעם ארגון אמריקאי פרו-פלשתיני בשם "האינתיפאדה האלקטרונית". במכתב זה, שנכתב בעקבות כתבת השבועון הבריטי שהפריכה את טענת הטבח בג'נין ובעקבות דו"ח מזכ"ל האו"ם בעניין זה, יש טענה מסוג אחר לגמרי: הכותבים טוענים כי שום פלשתינאי לא הפיץ את שמועת השקר על טבח בג'נין וכי הטענה הזאת, שהפלשתינאים האשימו את צה"ל בטבח, אינה אלא מיתוס - דהיינו חלק ממזימה אנטי-פלשתינית.

הארץ, 22/09/2002

התוצאות, כמובן, חשובות. גם המשחק חשוב. אך לעליית מכבי חיפה לליגת האלופות ולמשחק באולד טרפורד יש גם משמעות מעבר לספורט. במשך שבועות הדגישו כלי התקשורת באירופה את העובדה שלראשונה משחקת קבוצה ישראלית בליגת האלופות; השם מכבי חיפה נזכר לצד שמותיהן של קבוצות אירופיות ידועות, ובמשחק עצמו צפו רבים. לראשונה זה שנתיים, ישראל הופיעה על המרקע לא מבעד לעדשת הטרור והדם.

הארץ, 24/09/2002

לולא נכתב בידי אקדמאים ערבים, היו מחבריו של הדו"ח על מצבן של מדינות ערב - שנכתב במסגרת פרויקט מדד הפיתוח האנושי של האו"ם - מואשמים בוודאי בגזענות. ראוי לבחון את ממצאיו המדהימים (המתייחסים, למעט אם מצוין אחרת, לשנת 2000) ואת משמעויותיו הנוגעות גם לסכסוך הישראלי-הערבי.

הארץ, 29/09/2002

התעוררות התנועות האיסלאמיות הקיצוניות הביאה לא רק לגל של שנאה כלפי היהודים וישראל אלא גם לדיכוי מחודש של המיעוטים הנוצריים

"האנשים האלה נמצאים בכל מקום, קשה לדעת היכן יהיה הפיגוע הבא... הוא יכול להתרחש בכל מקום. הם מאומנים היטב" - אזהרה זו לא נשמעה מפי מנהיג ישראלי. אמר אותה אנתוני לובו, בישוף קתולי פקיסטאני ("דיילי טלגרף", 24.8), שדיבר על מצוקתם של שני מיליוני הנוצרים, שהם אחוז אחד מהאוכלוסייה הפקיסטאנית.

הארץ, 07/10/2002

שתי עובדות מעניינות הנוגעות למיעוט הערבי-הנוצרי בישראל אינן ידועות לרוב הציבור: ראשית, בין כל המדינות המוסלמיות במזרח התיכון, בישראל חי המיעוט הנוצרי הגדול ביותר, למעט לבנון. שנית, זוהי הקבוצה בעלת ההישגים הגבוהים ביותר בתחומי החינוך והבריאות. לדברי ד"ר אלכס לבנטל, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, "מדדי הבריאות הטובים ביותר בארץ הם של הערבים הנוצרים. יותר מאשר אצל היהודים".

הארץ, 09/10/2002

בעוד שהפער בין מדינת ישראל, העשירה והמתקדמת באופן יחסי, ובין העולם הערבי הנחשל גדל מאוד (מדינות ערב ניצבות בתחתית מדד הפיתוח האנושי של האו"ם, אחרי מדינות דרום אמריקה, הקריביים ודרום מזרח אסיה) ועלול להציב עוד מכשול על עתיד היחסים בין יהודים לערבים במזרח התיכון, בישראל עצמה - למרות האירועים הקשים של השנתיים האחרונות - גדל במובנים רבים השוויון בין יהודים למוסלמים. לפחות הנתונים בתחום הבריאות מעידים על מצב טוב יותר מזה שקיים במדינות המערב.

הארץ, 16/10/2002

על פי כל התחזיות, בשנת 2020 ימנו ערביי ישראל 2 מיליון. גם שיעורם באוכלוסייה יעלה. מהקמת המדינה ועד היום שיעור האוכלוסייה הערבית נשאר קבוע - 19%. על פי הערכותיו של החוקר יצחק רביד, יגיע שיעור הערבים ל-22% ושיעור היהודים יירד מ-74% ל-67%. איך נחיה כאן אם השסע בינינו לבינם ימשיך ויעמיק?

הארץ, 25/11/2002

רק 4% מילדי המהגרים בצרפת לומדים באוניברסיטה, לעומת 25% מקרב הצרפתים שאינם ילדי מהגרים. כך מדווח "אקונומיסט" בגיליונו האחרון מ-22.11. מכיוון שרק כמחצית מהמהגרים בצרפת הם מוסלמים - יש לשער, כי חלקם של המהגרים המוסלמים והערבים נמוך יותר מ-4% ושהיחס בין המוסלמים לצרפתים שאינם מהגרים גבוה יותר מאשר 1 ל-6.

הארץ, 08/12/2002

ב-29 בנובמבר נעצר באנטוורפן דיאב אבו-יחיא, ביחד עם עוד מאה ערבים בלגים, בטענה שהסית להפגנות אלימות בעקבות הלוויית מורה ערבי צעיר, מוחמד אל-שרק. אבו-יחיא נעצר לאחר שראש ממשלת בלגיה, גי ורהופשטאט, נענה לדרישת המפלגה הימנית ולאמס בלוק, להוציא אל מחוץ לחוק את הארגון שבראשו עמד, הליגה הערבית-אירופית, בגלל ההפגנות. הליגה טענה, בניגוד להודעת המשטרה, שאל-שארק נרצח על רקע גזעני. היא ביקשה מתושבי אנטוורפן הערבים, כ-30 אלף מתוך כ-450 אלף המוסלמים החיים בבלגיה, לתעד את סיורי המשטרה האלימים והגזעניים, לדבריה, בווידיאו. כן תבעה להכיר בערבית כשפה הרשמית בבלגיה בנוסף לפלמית, לצרפתית ולגרמנית.

הארץ, 24/07/2001

לא חולף שבוע בלי שנציג ערבי-ישראלי יוצא בהכרזה נגד עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית; לא בדרישה לשוויון זכויות לערבים בישראל, אפילו לא בקריאה להכרה צודקת בהם כחלק מן האומה הערבית והעם הפלשתיני - אלא בתקיפת עצם קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודי.

הארץ, 31/10/2001

מעצרם של שישה ערבים מאום אל-פחם לפני כחודשיים בחשד לסיוע לפעולות טרור, חקירת אירועי אוקטובר על ידי ועדת אור, הדיונים בכנסת על הסרת חסינותו של ח"כ עזמי בשארה והתבטאויות של ח"כים ערבים בזכות החיזבאללה - כל אלה מעמידים את סוגיית מעמדם של הערבים בישראל בראש דאגותינו. אבל מסתבר שהעניין איננו יורד גם מסדר היום הבינלאומי. בקרוב תדון הוועדה לזכויות אדם של האו"ם בז'נווה בדו"ח השנתי שישראל תעביר לה, על האופן שבו היא מקיימת את האמנה לזכויות חברתיות ופוליטיות - ושם צפוי לנו דיון קשה ודו"ח מוטה נגדנו, כרגיל וכמצופה.

הארץ, 06/11/2001

כל מי שעיניו בראשו מבין, עד כמה חמור המשבר בין יהודים לערבים בישראל. ההפגנות בטירה - שכביש חוצה ישראל היה רק תירוץ שולי להן - היו תזכורת לכך. אולי אפשר למצוא יתרון מפוקפק בתחושת המשבר: לאט לאט חודרת ההכרה ליהודים וערבים כאחד, כי מוכרחים לפתוח פרק חדש - לחשוב מחדש ולפעול מחדש.

הארץ, 22/02/2000

אחד הגורמים המעכבים את ההתקדמות הרבה שחלה בתיקון האפליה שממנה סובלים הערבים בישראל הוא ההקצנה בקרב מנהיגי הציבור הערבי

כל מי שמכיר את המתרחש בנושא שוויון הזכויות לערביי ישראל, מודע לשלוש עובדות: ראשית, בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית גם בתחום הזכויות הפורמליות וגם בתחום חלוקת המשאבים לאזרחים הערבים בישראל. בקרב הציבור היהודי ההתקדמות הזאת לא ידועה מספיק, אך אין אזרח ערבי שלא חש בה - בין שמדובר בתוספת שעות לחינוך במגזר הערבי, עד כדי שוויון כמעט מלא עם המגזר היהודי, ובין שמדובר במתן קצבאות ילדים לכל הילדים במדינה ולא רק ליוצאי צבא, עניין שעליו נלחמו בצדק נציגי הציבור הערבי במשך שנים רבות. שנית, עדיין נותרו תחומים רבים שבהם מופלים ערבים לעומת יהודים והמלאכה בעניין זה רבה וסופה אינו נראה באופק. בעיקר נותרו לא פתורות בעיית נכסי הוואקף ובעיית הייצוג במוסדות ציבור.

הארץ, 16/05/2000

לאלה מאתנו שפעלו, במעלה ההר, למען מתן יותר זכויות לערביי ישראל, ימים אלה הם ימים של מפח נפש צורב. האירועים באוניברסיטת חיפה וההשתוללות בשפרעם בקבלת הפנים לרגל יום העצמאות מעידים על מהפך משמעותי בהנהגה הפוליטית של חד"ש, שתכליתו לא יותר זכויות לאזרחי ישראל הערבים, אלא התקוממות נגד עצם קיומה ומהותה של ישראל כמדינת העם היהודי.

הארץ, 06/08/2000

רוב מבין הערבים הישראלים רואים בישראל הדמוקרטית דגם טוב יותר ממדינת פלשתין, למרות העדר השוויון

ההצעה שהועלתה באורח לא רשמי להחליף את אזורי המשולש הערבי במובלעות של ההתנחלויות בשטחים קוממה נגדה את חברי הכנסת הערבים. אף כי לא הועלתה רשמית, די היה בהשמעתה בציבור לעורר תגובת נגד חריפה: ח"כ האשם מחאמיד ("מעריב", 18.7) ראה בה גילוי של גזענות ואפילו "טיהור אתני לשמו".

הארץ, 08/10/2000

מי ששמע וראה את הדיבורים של רעולי הפנים חשופי הפנים כאחד - שיצאו מפיהם של כמה מערביי ישראל, ביניהם חברי כנסת, על "מחיקת הקו הירוק", על פלשתין שתשתרע מהים עד המדבר, על קץ מדינת היהודים (אם היא - כדברי עלילת הדם - תהרוס את המסגדים על הר הבית) שמע גם דברים בין השורות ובין המשפטים: התעוררותה של תקווה ישנה-חדשה, שאפשר יהיה לחסל את ישראל, כמו שחוסלה ממלכת הצלבנים כמו שאין קיום לשום גוף לאומי, שאינו ערבי מוסלמי. חשוב לציין כי דברים מסוג זה נשמעו עוד לפני שנהרגו אזרחים ערבים בישראל.

הארץ, 19/08/1999

כאשר ביולי 1998 נגזר דינו של מו"ל "מעריב", עופר נמרודי, איש לא טען שגורלו של אחד מאילי התקשורת בחברה הישראלית נחרץ על ידי שופט ערבי. זוהי תעודת כבוד גם למערכת המשפט וגם לחברה הישראלית, שהדבר נחשב לטבעי ורגיל. במדינות אחרות שבהן קיים קונפליקט לאומי אין זה מובן מאליו. הוא הדין בטיפולם המסור של רופאים ומנתחים ערבים ביהודים - כולל בנפגעי טרור - שנהיה כה שגרתי, עד שאינו נחשב כלל לסיפור.

הארץ, 13/10/1999

סיעת חד"ש וח"כ עזמי בשארה הגישו לכנסת הצעות חוק לביטול המוסדות הלאומיים - הסוכנות, ההסתדרות הציונית והקרן הקיימת - ויוזמתם נתקלה בתגובה חריפה של יו"ר הכנסת, אברהם בורג. אכן, תכליתן של ההצעות היא לבטל את הזיקה בין מדינת ישראל לעם היהודי, ובדברי ההסבר של ח"כ בשארה נאמר במפורש, כי המוסדות האמורים "מעוגנים באידיאולוגיה הציונית ולא בצרכים אזרחיים וממלכתיים".

הארץ, 21/05/1998

כיצד תיראה ישראל בעתיד? מה יהיו פניה בשנת 2023, שנת היובל ה-75? במאמרי "שעון החול החילוני" ("הארץ", 8.5) הצטיירה תמונה מורכבת. מצד אחד, מחצית העם היהודי חיה בישראל; מצד אחר, בתוכה של מחצית זו גדל החלק החרדי, ופוחת והולך אותו חלק שנשא את המפעל הציוני על כתפיו בביטחון, ביצירה, בפרנסה. המגזרים העניים - ברובם חרדים וערבים - גדלים, וכך גם מתרחבים הפערים החברתיים.

הארץ, 03/11/1998

חשבתי עליך לאחר הפיגוע בגוש קטיף, שבו איבדנו חייל וניצלנו מרצח ילדי בית ספר. זכרתי את אומץ לבך - גם לכך דרוש אומץ לב - לבוא ללוויית ישראלי שנרצח בידי מפגעי החמאס. ואני יודע כי יש בלבך משאלה גדולה אחת: לשים קץ לרצח ולשפיכות הדמים. אך חשבתי לעצמי מה היה קורה לך ולי, לכם ולנו, אילו חס וחלילה רוצחי החמאס היו מבצעים את זממם וגופות ילדינו היו מונחות לפנינו, שם בצומת. הרי ברור לכל כי גורל תהליך השלום הזה, שהושק באוסלו, תלוי ועומד מנגד.

הארץ, 15/12/1998

אתמול חזרה ואישרה אסיפה פלשתינית לא מוגדרת שהסעיפים באמנה הפלשתינית הקוראים להשמדת ישראל בטלים ומבוטלים. בספרי ההיסטוריה של המדינה הפלשתינית יוזכר יום זה בהקשר אחר: נשיא ארה"ב בא לעזה והביע בכך את הכרתו בעצמאות הפלשתינית הקרבה. כיצד התפתחה כל הפרשה המוזרה הזאת? מדוע בכלל היה צריך להזמין את ביל קלינטון לעזה?

הארץ, 4 נובמבר, 2003

25 אחוז בערך מבוגרי התואר הראשון באוניברסיטאות הערביות ב- 22 מדינות ערב היגרו בשנת 1995/6 אל מחוץ לארצותיהם. בין 1998 ל- 2000 - למעלה מ- 15,000 רופאים ערבים היגרו מארצותיהם. במדינות הערביות על 284 מיליון תושביהן, התפוצה הממוצעת של רומן היא 1000-3000. 17% מכל הספרים המודפסים עוסקים בדת. מספר הספרים המתורגמים הוא זעום.  פי חמישה יותר ספרים מתורגמים ליוונית על 11 מיליון דובריה. באלף השנים האחרונות תורגמו לערבית לא יותר מאשר 10,000 ספרים -כמספר תרגומי ספרים לספרדית בשנה. שעור העתונים בעולם הערבי הוא 53 ל- 1000 תושבים בהשוואה ל- 285 בעולם המפותח. רק 18 מחשבים ל- 1000 תושבים קיימים במדינות ערב (בהשוואה ל- 78 בממוצע עולמי )). למרות העליה בשעור החיבורים לאינטרנט מ- 2000 ל- 2001 בשעור של 60%, . רק 1.6% מהאוכלוסיה מחוברים  לאינטרנט ב2001 .

הארץ, 15 ינואר, 2003

בארץ ישראל-פלשתינה בשנת 1943/4 , השנה האחרונה לגביה יש לנו נתונים, שיעור תמותת התינוקות בלידה היה לגבי מוסלמים קרוב  ל- 10% ; לגבי יהודים  3.5%  ולגבי נוצרים 7% . הפער בין יהודים למוסלמים היה קרוב לפי שלושה, וביחס לנוצרים - פי שניים.

בתמותת ילדים (עד גיל 5) הפער היה משווע עוד יותר: 21% אצל המוסלמים 4.5% אצל היהודים ו- 10% אצל הנוצרים - הפער בין היהודים היה 1:5 לגבי המוסלמים ו- 1:2.2 לגבי הנוצרים (כל הנתונים לקוחים מהשנתון הסטטיסטי של ממשלת המנדט המצוי בגנזך המדינה) בישראל, בשנת 2001 ירדו, כמובן, שעורי התמותה בכל המגזרים בצורה דרסטית אך - חשוב מכך - הפער בין  יהודים לערבים גם הוא הצטמצם בצורה משמעותית: ב2001-  היתה תמותת התינוקות אצל היהודים 0.41 אחוז, אצל המוסלמים  אחוז0.82 ואצל הנוצרים 0.2 אחוז. הפער בין יהודים למוסלמים ירד בשליש והפער לגבי הנוצרים התהפך.

הארץ, 6 אפריל, 2003

נתונים שפורסמו לאחרונה על תוחלת החיים במדינות שונות על ידי ארגון הבריאות העולמי, מצביעים על הישג נוסף בצמצום הפערים בין יהודים לערבים בישראל : הפער בתוחלת החיים בעת לידה בין יהודים לערבים מצטמצם בהדרגה: משנות השמונים לשנות התשעים הצטמצם הפער מ- 2.3 ל -2.1 שנים. אך חשוב לא פחות, לערבים בישראל יש תוחלת חיים (74.4 לגברים ערבים בעת הלידה) גבוהה יותר לא רק מזו של עמיתיהם המוסלמים באירופה, אלא מזו של חלק מאוכלוסיות הרוב הלבן במדינות אלה : תוחלת החיים הממוצעת באירופה כולה היא 69.6 שנים. תוחלת החיים של גברים ערבים בישראל עולה על זו של גברים דנים (74.1) ודומה מאוד לזו של גרמנים ופינים (74.8 ו- 74.7). זהו הישג דרמטי וסנסציוני לחברת הרווחה הישראלית (ומדהים הדבר שהישגים מסוג זה נשארים סודיים). המעניין הוא שהישג זה - כמו צמצום הפער בחינוך - הושגו למרות שברוב השנים, היתה אפליה ממוסדת וקשה נגד הערבים בשני התחומים האלה. בתחומי הבריאות, רבבות ילדים ערבים לא היו מבוטחים בקופות החולים; בחינוך, הונהגה  אפליה תקציבית גלוייה לרעת בתי הספר הערביים. בשנות התשעים צומקו מאוד אפליות אלה : חוק ביטוח בריאות ממלכתי פרש חסותו על רבבות ילדים ערבים נטולי ביטוח. בחינוך נעשו שלוש פעולות שוויוניות : החל מ- 1994 הוענק סל טיפוח לערבים (ראה גרף - יצורף בפקס); פעולות אגף הרווחה הוחלו על הערבים; הונהג "תקן לתלמיד" בחטיבות הביניים שעשה צדק עם הכיתות העמוסות במגזר הערבי. מסכם דו"ח העמותה היהודית-ערבית "סיכוי" (יוני 2000) : "ניתן לומר כי ... לאחר 52 שנים של הזנחה, זוכה החינוך הערבי להכרה מערכתית בצרכיו, להתייחסות רצינית, ולנסיון לשיפור". מאז הוחמר המצב מכל בחינה, אך אם תופעל המלצת ועדת שושני לקביעת תקן תקציב לתלמיד גם בבית הספר היסודי, יושג סוף סוף שוויון תקציבי מלא ואמיתי בין תלמידים יהודים לערבים. האם יש טעם לדבר על שוויון כזה בימי גילוי מעבדת נפץ בכפר ערבי ישראלי ? כן, משום שמדובר בתהליכים ארוכי טווח שיתנו אותותיהם גם בימי רגיעה, גם בימי מלחמה וגם - אם יקרה הנס ויבוא שלום.

כל דו"ח חדש על נתוני עוני ואבטלה מצביע על פער משמעותי בין יהודים לערבים. האוכלוסיה הערבית (המוסלמית בעיקרה) נמצאת בתחתית הסולם - הן מבחינת דירוג היישובים (רק היישובים הערבים-נוצרים נמצאים שלא בתחתית הדירוג), הן מבחינת רמת האבטלה והן מבחינת הכנסות השכירים.

בניגוד לנתוני החינוך והבריאות, המצביעים על צמצום מוחשי של פערים בין יהודים לערבים במהלך שנות המדינה, אין הנתונים הכלכליים מצביעים על צמצום דומה. בדומה לנתוני החינוך והבריאות חשוב לדעת מה היה הרקע הטרום-מדינתנו לפערים אלה. תקופת המנדט הצטיינה בפערים עצומים בין יהודים לערבים על פי הנתונים המצויים בגנזך המדינה. המשק היהודי התקיים כמשק כמעט נפרד המבוסס על התארגנות מודרנית, על איגוד מקצועי חזק ("ההסתדרות") ועל זרימת הון מוגבר. המגזר הערבי, התאפיין בנחיתות כלכלית, בהעדר התארגנות מקצועית ובקוטביות איומה בין המגזר העירוני לכפר ובין בעלי קרקעות לנטולי קרקע. פערי השכר, כפי שפורסמו על ידי ממשלת המנדט היו קשים : בשנים 1937-39 השכר היומי הממוצע בבניין ובתעשיה היה, לרוב, כפול לעובד היהודי מאשר לערבי. בכמה תעשיות הפער היה גדול יותר : בתעשיית חמרי הבנין קיבל העובד הערבי 148 מיל ליום והיהודי - 337. עובדים פשוטים יהודים בבניין קיבלו 315 מיל וערבים - 109 מיל (1000 מיל בלא"י - לירה ארצישראלית). פערי שכר כאלה התאפשרו אך ורק על בסיס של "עבודה עברית" - דהיינו, העסקת יהודים בשכר גבוה יותר משכר הערבים. איגוד מקצועי משותף היה קיים רק בתחום הרכבות,  הדואר והטלגרף ובו כ- 400 יהודים וכ- 500 ערבים. ההסתדרות התנגדה לאפלייה זו. דוד רמז, מזכ"ל ההסתדרות, שהופיע בפני ועדת השכר שהקימה ממשלת המנדט, המליץ "על קביעת שכר מינימלי אחד לכל הארץ" ודרש "העלאת השכר המינימלי של פועל ערבי" (וכך דיבר נציג הגוף המתואר היום כנציג הרשע הקולוניאליסטי הציוני). אך עד סוף תקופת המנדט התקיים הפער הגדול הזה ואפילו הצבא הבריטי שילם ליהודים ולערבים שכר דיפרנציאלי.