|
 |
| |
|
|
| |
|
מי באתר |
|
יש לנו 14 אורחים מחובר(ים) |
|
|
|
|
| |
עבודה זרה
גלובס, 22.3.2010
1. שטחים והתנחלויות
מתוך מצע מפלגת העבודה לכנסת הנוכחית: "מפלגת העבודה תפעל לסיכומו המהיר של המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, שיביא לסיום הסכסוך ולחתימה של הסכם בהתבסס על העקרונות הבאים: שתי מדינות לאום לשני עמים, שתחיינה בשלום זו לצד זו. הגבול בין שתי המדינות ייקבע במשא-ומתן בין הצדדים. גושי ההתיישבות מרובי אוכלוסייה יהודית יישארו תחת ריבונות ישראלית, ההתנחלויות ביהודה ושומרון שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו בהסדר.... מפלגת העבודה תדאג לפינויים של המאחזים הבלתי חוקיים בהתאם להתחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל".
המשך קריאה...
ההומור הלא-מודע של גולדסטון
גלובס, 29.9.2009
ביהמ"ש העליון של החמאס התעלם מחוק היסוד, והיועץ המשפטי לחמאס נאלם דום.
אין זה נכון שדו"ח גולדסטון הוא אנטי-ישראלי באורח בלעדי. לאחר שהדו"ח קובע כי ישראל אשמה בפשעי מלחמה, ולאחר שהוא ממליץ להעניש אותה בכל עונש אפשרי, הוא גם נוזף בפלסטינים: "הוועדה נשארת בלתי משוכנעת ששלטונות עזה נקטו בכל הצעדים האמיתיים והאפקטיביים, כדי לטפל בהפרות זכויות האדם באמצעות ניהול פעולות מחומשות על-ידי קבוצות מיליטנטיות ברצועת עזה".
המשך קריאה...
ארוכה היא הדרך לנאט"ו
גלובס, 2.8.2009
הדרך לחברות ישראל בנאט"ו, ברית ההגנה הצפון אטלנטית, היא קשה וארוכה, אך בהתחשב במטרה כדאי לנסות וללכת בה. חברותה של ישראל בברית הצבאית היא בעלת חשיבות עליונה. היא עשויה להקטין את הרצון הערבי-מוסלמי "למחוק את ישראל מהמפה", רצון שבקרוב, כך נראה, יהיה מגובה בנשק גרעיני. סעיף 5 לאמנה מחייב את חברות נאט"ו לבוא לעזרת מדינה-חברה מותקפת.
המשך קריאה...
משרדי הממשלה ומפרי החוק
גלובס, 1.6.2009
שר הביטחון העומד בראש מפלגת העבודה נותן לתושבי ההתנחלויות את תמיכת משרדו
הצהרת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי יש להוריד את המאחזים הבלתי חוקיים, ודבריו כי יתמוך בצעדים שעליהם תחליט מערכת הביטחון, הפנתה את תשומת הלב לעמדתו של שר הביטחון, יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, שמרבה לגנות מאחזים אלה, אך פרט לפינוי מאחז מעוז אסתר, שמיד נתפס מחדש והפינוי היה כלא-היה, לא עשה דבר למימוש דבריו.
המשך קריאה...
לערבים מותר, לנו אסור
גלובס, 22.6.2009
ישראל אינה זקוקה להכרת הערבים באופיה, גם אם אלף פרופסורים יטענו שלא קיים עם יהודי
מהו שיא החוצפה? הכרזת נשיא מצרים, חוסני מובארק, שמצרים לא תכיר לעולם בישראל כמדינה יהודית. הצהרה שבאה מנשיא מדינה ששמה הוא "הרפובליקה הערבית של מצרים" ושעל-פי סעיף 2 לחוקתה - "האסלאם הוא דת המדינה" ו"תורת המשפט האסלאמית היא מקור עיקרי לחקיקה".
המשך קריאה...
הפליטים האחרים
הארץ, 13/01/2004
בכל הסדר בין ישראל למדינות ערב יש לכלול פיצוי של הפליטים היהודים ממדינות אלה
בלא פרסום תקשורתי רב, קיבל הקונגרס האמריקאי החלטה בעלת חשיבות היסטורית בעניין הפליטים במזרח התיכון. אין מדובר רק בפליטים הפלשתינאים, אלא גם בפליטים היהודים ובצאצאיהם. ההחלטה דורשת מסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונרוו"א) לקבוע תוכנית ליישוב צאצאי הפליטים הפלשתינאים בארצות מגוריהם, במדינות ערב ובמדינות שלישיות המסכימות לכך, בתוך שישה חודשים מיום קבלת ההחלטה (בסוף אוקטובר 2003).
המשך קריאה...
מהפך קונצפטואלי שאין בו די
הארץ,
| 08/02/2004
|
תוכניתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, לפינוי חד-צדדי של התנחלויות ברצועת עזה ובגדה היא בגדר פצצה קונצפטואלית. יש בה הכרה, מפי ראש הליכוד והאיש שאחראי למהלך ההתנחלות הגדול בשטחים המוחזקים, בכישלון הדרך ובחוסר תוחלתה הפוליטית והביטחונית.
מבחינה זו, זהו ניצחון גדול למחנה המתון בישראל, שבמשך שנים רבות הקים קול צעקה נגד ההתנחלות בשטחים שכבשה ישראל ב-1967, התנחלות שגרמה לישראל נזק עצום מבחינה ביטחונית וכלכלית, פגעה בעיקרון שלפיו על כל התושבים היושבים באותו שטח צריך לחול דין שווה - ללא הבדל דת ולאום - וסיבכה את ישראל מבחינה בינלאומית.
המשך קריאה...
מה זה "להשתלב באזור"
הארץ,
| 24/02/2004
|
היכן צריכה ישראל לשאוף "להשתלב" - באירופה, או במזרח התיכון שבו היא שוכנת? בכנס שהתקיים לפני שבועיים במרכז הבינתחומי בהרצליה, דיברו שרים אירופים בזכות שילובן של ישראל ומדינות ערביות ב"אירופה המורחבת" - מסגרת שהחלה להתפתח בעקבות הגדלת האיחוד האירופי ל-25 מדינות, שחלקן (קפריסין ומלטה) נושקות לאזורנו.
המשך קריאה...
שיגעון מימין ומשמאל
הארץ,
| 11/04/2004
|
כבאותו יום עצמו, לפני קצת יותר משבוע, התפרסמו שתי ידיעות: האחת דיווחה על עימותים בין צה"ל למתנחלים במאחז הלא חוקי חזון דוד, שהוקם בחברון; השנייה סיפרה על מאמר שפירסם פרופ' לב גרינברג מאוניברסיטת בן-גוריון בעיתון הבלגי "{ ,"La Libre Belgique@\{\ ושבו כתב כי ההתנקשות בשייח אחמד יאסין היא חלק ממגמה חשובה שאפשר לתארה כרצח עם סימבולי של הפלשתינאים. שתי התופעות, לכאורה בלתי קשורות, מצביעות על המקום החשוב שממלא השיגעון בחיינו הציבוריים והפוליטיים.
המשך קריאה...
כן לממשלת אחדות
הארץ,
| 02/02/2003
האפשרות הגרועה ביותר היא ממשלה צרה שתבודד את ישראל בעולם ותמנע רפורמות חיוניות
| |
תוצאות הבחירות היו ידועות מראש: הן נקבעו בראש וראשונה על ידי יאסר ערפאת. בפותחו במלחמה נגד ישראל החליש ערפאת את השמאל וחיזק את הימין. עם זאת, מעניינת העובדה שבעוד שההצבעה נעה בעקבות המלחמה ימינה, העמדות של רוב הציבור נעו לכיוון המתון יותר: כל הסקרים מצביעים על כך שרוב הישראלים משלימים עם הקמתה של מדינה פלשתינית לצד ישראל ועם הצורך לפנות לפחות חלק מההתנחלויות.
.
המשך קריאה...
סכנת הקנאים
הארץ,
| 13/05/2003
|
רק כמה ימים הפרידו בין יציאתו לאור של הספר שכתב הפילוסוף הצרפתי היהודי ברנאר-אנרי לוי "מי רצח את דניאל פרל", לבין הפיגוע במייק'ס פלייס בטיילת בתל אביב. החוליה המקשרת בין שני האירועים הללו היא פקיסטאן - מדינה מוסלמית, לא ערבית.
המשך קריאה...
שלום בלי בטהובן
הארץ,
| 19/06/2003
|
כאשר ישראלי מיואש החי בגיהנום של המזרח התיכון, פוגש באירופי נינוח החי בגן העדן החדש, הוא שומע ממנו מלות ניחומים: הנה, גם אויבות מושבעות כמו גרמניה וצרפת חיות היום בשלום. כאשר ישרור שלום בין ישראל לשכנותיה, כל השנאה תכלה כעשן. על רקע ההשוואה הזאת צומחים גם הרעיונות על מזרח תיכון חדש, דמוי בנלוקס.
המשך קריאה...
סיפור עצוב על שני ראיונות
הארץ, 29/06/2003
זכות השיבה, שמנהיגים פלשתינאים הבטיחו כי לא תהיה מכשול לשלום, עולה פתאום לראש סדר היום
הראיון עצמו שגרתי, אך חשיבותו נובעת מזהות המרואיין. הכוונה היא לראיון שנתן יו"ר המועצה המחוקקת ברשות הפלשתינית, אחמד קריע (אבו עלא), לעיתון הלבנוני "אל-נהאר". חשיבות הראיון, שהתפרסם ב-12 בחודש זה, נעוצה בכך שהדובר נחשב למנהיג פלשתינאי מתון. בין השאר מגנה יו"ר המועצה את דברי נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, שישראל היא "מדינה יהודית". אבו עלא מגנה זאת משום שהדברים עשויים לפגוע בזכות השיבה - "עיקרון שאף אחד אינו יכול לחרוג ממנו".
המשך קריאה...
המציאות והסקר
הארץ, 11/11/2003
אפשר להעלות תירוצים לתוצאות הסקר שבו 59% מאזרחי האיחוד האירופי דירגו את ישראל כמדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם. אפשר לטעון, שמדובר בצילום של הלוך רוח זמני; שהסקר מעוות כי אינו כולל בשאלותיו את הרשות הפלשתינית ואת החמאס והג'יהאד, וגם שהמשיבים התכוונו ב"מסוכנת" למתיחות שבין ישראל לפלשתינאים ולא לישראל כשלעצמה. אך כל אלה הם אכן תירוצים: ברור מהסקר, כי ברוב מדינות האיחוד לישראל דימוי שלילי.
המשך קריאה...
זכות הפלשתינאים לדמוקרטיה
הארץ, 01/04/2002
ספרו האחרון של גינתר גראס "{") "Im Krebsgang@\{\ בצעדי סרטן") מחדש דבר. הספר אמנם עוסק גם בקבוצות הניאו-נאציות בימינו, אך עיקרו הוא תיאור הסבל הגרמני בשלהי מלחמת העולם השנייה. הספר מתאר את הטבעתה של אוניית הפליטים הגרמנית "וילהלם גוסטלוף" על ידי צוללת סובייטית בימים שבהם כבר הוכרע גורל המלחמה: 9,000 פליטים גרמנים שנסו על נפשם, כולל נשים וילדים, טבעו ומתו במעשה האכזר הזה.
המשך קריאה...
רגשות מנוגדים
הארץ, 04/06/2002
מה עומד מאחורי ההתנגדות העזה של הערבים בישראל להעברת אום אל-פחם לפלשתין?
הבה נתאר לעצמנו שיום אחד מחליטה ממשלת הודו כי למען שלום עם פקיסטן היא מוכנה לוותר על חבל קשמיר ולהסכים לסיפוחו לפקיסטן. זוהי השערה בלתי סבירה, משום שהודו אינה מוכנה להסכים לעיקרון שעל פיו שייכות דתית (איסלאמית במקרה זה) תוביל לפגיעה בריבונותה ובאחדותה. אך השערה עוד פחות סבירה היא זו המניחה שאם היתה מועלית הצעה כזאת - תושביה המוסלמים של קשמיר היו מתנגדים לה. להיפך, אין ספק שהיו מקבלים אותה בשמחה גדולה.
המשך קריאה...
מדריך ליונה לא עיוורת
הארץ, 12/06/2002
"בלי זכות השיבה יימשך המאבק האלים ותיחסם הדרך לדו-קיום אפשרי בין מוסלמים ונוצרים פלשתינאים לבין הישראלים. דו-קיום כזה יוביל ליחסים דמוקרטיים עתידיים בהקשר של פלשתין ההיסטורית, היכולים להבטיח שלום וביטחון. זכות השיבה לא נועדה להרוס את ישראל כמו שהציונים טוענים, אלא לעזור ליהודים להיפטר מהציונות הגזענית המעוניינת בבידודם הקבוע משאר העולם".
המשך קריאה...
בין קשמיר לבית לחם
הארץ, 23/07/2002
ביום חמישי שעבר הרגו כוחות הביטחון ההודיים שלושה מוסלמים שהתבצרו במסגד במדינת מחוז ג'אמו שבחבל בקשמיר. ידיעה שגרתית זו, שכמעט לא זכתה לפרסום בכלי התקשורת הבינלאומיים, גורמת לקורא הישראלי לתהות: מה היה קורה, אילו דבר דומה היה מתרחש בישראל, למשל בזמן המצור על כנסיית המולד? התקשורת הבינלאומית, מדינות אירופה והאו"ם היו בוודאי מגנים את ישראל ומאיימים עליה.
המשך קריאה...
חיפה באירופה
הארץ, 22/09/2002
התוצאות, כמובן, חשובות. גם המשחק חשוב. אך לעליית מכבי חיפה לליגת האלופות ולמשחק באולד טרפורד יש גם משמעות מעבר לספורט. במשך שבועות הדגישו כלי התקשורת באירופה את העובדה שלראשונה משחקת קבוצה ישראלית בליגת האלופות; השם מכבי חיפה נזכר לצד שמותיהן של קבוצות אירופיות ידועות, ובמשחק עצמו צפו רבים. לראשונה זה שנתיים, ישראל הופיעה על המרקע לא מבעד לעדשת הטרור והדם.
המשך קריאה...
נניח שישראל לא היתה קיימת
הארץ, 03/04/2001
הקהילה היהודית הקטנה ביוון - פחות מ-5,000 איש - שרויה היום במבוכה לא קטנה. ביוון, שבה הלאום והדת אינם מופרדים זה מזה, באופן שמזכיר את ישראל, נהוג לרשום את הדת במרשם האוכלוסין ובתעודות הזהות. הקהילה האירופית דרשה שיוון תבטל את הרישום הזה - כפי שראוי שייעשה אצלנו בעניין רישום הלאום - והפרלמנט היווני אכן ביטל את רישום הדת.
המשך קריאה...
פשע נגד השלום
הארץ, 19/04/2001
בראיונות שפורסמו עמם בסוף השבוע שעבר ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", הטילו דניס רוס ודובר מחלקת המדינה לשעבר ג'יימס רובין את מלוא האחריות על כישלון השיחות בקמפ-דייוויד על יאסר ערפאת ושיבחו את אומץ לבו של אהוד ברק. אבל מעניין יותר הוא, שגם מוחמד דחלאן, שבא - בראיון לגדעון לוי (מוסף "הארץ", 13.4) - לקלל את ברק, נמצא, למעשה, מגיע לאותה מסקנה. ומה הביקורת שמותח דחלאן על ברק?
המשך קריאה...
נשק ה"אין ברירה"
הארץ, 10/06/2001
כמו אבירים לוחמים מימים עברו, שבצאתם לקרב בחרו, כל אחד, בכלי הנשק שהצטיינו בו, כך גם הפלשתינאים והישראלים מתמודדים זה עם זה בכלי הנשק הייחודים להם. כלי הנשק של הפלשתינאים ברור ומובן מאליו: סיבולת וסבלנות. בניגוד לישראלים יש להם זמן; לא להם הדאגה נוכח הירידה בתיירות ובתל"ג; לא להם איומים של ירידה ממקום מולדתם; לא להם התחושה שכך אי אפשר להמשיך.
המשך קריאה...
מיהו דוד
הארץ, 24/07/2001
לא חולף שבוע בלי שנציג ערבי-ישראלי יוצא בהכרזה נגד עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית; לא בדרישה לשוויון זכויות לערבים בישראל, אפילו לא בקריאה להכרה צודקת בהם כחלק מן האומה הערבית והעם הפלשתיני - אלא בתקיפת עצם קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודי.
המשך קריאה...
מה הניע את דוד לוי?
הארץ, 29/02/2000
דבריו של שר החוץ דוד לוי, בשבוע שעבר בכנסת, עוררו סערת גינויים. אכן, אין שום הצדקה לדברים - לא מבחינת הסגנון ולא מבחינת התוכן. ישראל - בניגוד לחיזבאללה - מחויבת לכללים ואמנות האוסרים עליה לנקום דם ילד קטן על ידי שפיכת דמו של ילד קטן אחר. ישראל גם לא התבטאה מעולם בצורה מתלהמת כזאת, אפילו לא בימים הקשים יותר של פיגועי טרור. זהו ההבדל בינינו לבינם, שאנו - הרוצים להשתייך למשפחה הקטנה והמיוחסת של מדינות החוק - רואים את עצמנו מוגבלים ומחויבים על ידי דיני המלחמה ועל ידי כללי התנהגות, גם כאשר אויבינו מפירים אותם.
המשך קריאה...
בלי להכיר בגבולותיה
הארץ, 09/03/2000
קרוב לוודאי כי בספטמבר יכריז יאסר ערפאת על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית. ספק רב אם עד אז יושג הסדר קבע עם הרשות הפלשתינית. הפערים גדולים מדי, וקשה להאמין שיהיה אפשר לגשר עליהם עד למועד משוער זה.
המשך קריאה...
זכות השיבה להודו
הארץ, 19/06/2000
באחד הימים האלה באה לסיור לימודים בארץ משלחת של חברי פרלמנט בריטים, מהמפלגה הליברלית דמוקרטית. בתוך זמן קצר עלה לסדר היום נושא מקובל במפגשים אלה: הטענה שישראל מסרבת להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלשתינאים מ-48' ובכך פוגעת בעקרונות הומניטריים, ובנוסף לכך - מחמירה את פשעה על ידי הענקת אזרחות ליהודים מחבר המדינות שלא נולדו בארץ ואינם מכירים אותה.
המשך קריאה...
מושמצת אך מושכת
הארץ, 06/08/2000
רוב מבין הערבים הישראלים רואים בישראל הדמוקרטית דגם טוב יותר ממדינת פלשתין, למרות העדר השוויון
ההצעה שהועלתה באורח לא רשמי להחליף את אזורי המשולש הערבי במובלעות של ההתנחלויות בשטחים קוממה נגדה את חברי הכנסת הערבים. אף כי לא הועלתה רשמית, די היה בהשמעתה בציבור לעורר תגובת נגד חריפה: ח"כ האשם מחאמיד ("מעריב", 18.7) ראה בה גילוי של גזענות ואפילו "טיהור אתני לשמו".
המשך קריאה...
כוחה של הדמוקרטיה
הארץ, 08/10/2000
מי ששמע וראה את הדיבורים של רעולי הפנים חשופי הפנים כאחד - שיצאו מפיהם של כמה מערביי ישראל, ביניהם חברי כנסת, על "מחיקת הקו הירוק", על פלשתין שתשתרע מהים עד המדבר, על קץ מדינת היהודים (אם היא - כדברי עלילת הדם - תהרוס את המסגדים על הר הבית) שמע גם דברים בין השורות ובין המשפטים: התעוררותה של תקווה ישנה-חדשה, שאפשר יהיה לחסל את ישראל, כמו שחוסלה ממלכת הצלבנים כמו שאין קיום לשום גוף לאומי, שאינו ערבי מוסלמי. חשוב לציין כי דברים מסוג זה נשמעו עוד לפני שנהרגו אזרחים ערבים בישראל.
המשך קריאה...
שמאל מאשים ושמאל מתחרט
הארץ, 29/10/2000
בין הקיצוניות לאכזבה ישנו נתיב שלישי, שגם אינו גורע מאחריות הפלשתינאים וגם אינו מוותר על תהליך השלום
חלק גדול מהציבור הישראלי סובל מחרדת נטישה: כאשר התיירים מתחילים לברוח, להקות מודיעות על ביטול הופעות וטיסות מתבטלות, הבטן מתחילה לקרקר והלב נצבט. רק אתמול היינו חלק מהעולם, מחוברים בסיבים אופטיים, בערוצי אינטרנט, בכבלים ובלוויינים, למציאות הגלובלית, ולפתע פתאום, שוב - אוי, כמה שהרגשה הזאת מוכרת - אנחנו לבד כאן בקצה מזרח, עם הפלשתינאים והעולם הערבי.
המשך קריאה...
שלום פתוח
הארץ, 19/09/1999
לעתים נדירות מסתיימים סכסוכים בין מדינות בהסכם מלא וגורף, והסכסוך בין ישראל לבין הפלשתינאים אינו יוצא דופן. צריך ללמוד לחיות עם העובדה הזאת
אם השיחות על הסדר הקבע בין ישראל לרשות הפלשתינית יולידו הסדר קבע מלא בין ישראל לבין המדינה הפלשתינית העתידית, יהיה זה בגדר מעשה נסים מיוחד במינו. מדוע? לא רק בגלל חילוקי הדעות הקוטביים, ולא רק בשל העובדה כי רוב רובו של הציבור הישראלי לא יקבל את "תנאי המינימום" של יאסר ערפאת, אלא גם בשל עובדות החיים הבינלאומיים. בעידן שלנו סכסוכים כאלה, גם פחות קשים ופחות ממושכים מהסכסוך באזורנו, אינם מסתיימים בדרך כלל בהסכם מלא וגורף הקובע "סטטוס סופי" - כנוסח הצהרת העקרונות באוסלו, ובעיקר אין קיימים הסכמים מחייבים וכוללניים כאלה כאשר מדובר בחילוקי דעות טריטוריאליים.
המשך קריאה...
מטפס, נתקף פאניקה ונופל
הארץ, 27/10/1998
בדצמבר 97' ניסח צוות ביטחוני טיוטת מזכר ביטחוני עם הרשות הפלשתינית. הטיוטה גובשה בישיבות ארוכות וממושכות עם הנציגים הפלשתינאים. מצד ישראל השתתפו בהכנת הטיוטה ראש אגף התכנון בצה"ל אלוף שלמה ינאי ונציג השב"כ. הכל היה מוכן לחתימה, כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועמו כמובן צוות השרים, הטיל וטו על המזכר. הווטו הוטל בגלל שתי סיבות עיקריות: ראשית, בגלל החלת "עקרון ההדדיות" גם על המלחמה בטרור: "אין להעלות על הדעת", אמר נתניהו, "שנחתום על מזכר ממנו משתמע כי גם ישראל מבצעת פעולות טרור נגד הפלשתינאים". הנימוק השני היה חריף יותר: "העדר סעיף מפורש שבו מתחייבת הרשות להסגיר מבוקשים לישראל" ("הארץ" 24.12.97).
המשך קריאה...
הקטר שמושך אחריו את קרונות המשק
הארץ, 11/06/1996
דווקא מי שמאמין במשק חופשי חייב לתמוך במערכת חינוך ציבורית. ישראל של היום חייבת להקטין פערים - בעיקר נוכח ממדיה של ההצבעה העדתית בבחירות לכנסת. כתבה ראשונה
מעולם לא עלה נושא החינוך לתודעה הפוליטית כפי שעלה בבחירות האחרונות, אך בתעמולה לא עולות הבעיות האמיתיות. עתה, כאשר שוקטת הסערה, אך לא סערת הרוחות, אפשר לעשות חשבון ביניים קטן של מדיניות החינוך הראויה לישראל בשנים הבאות.
המשך קריאה...
המשק פרח ושיגשג, וחמק מעיני המומחים
הארץ, 12/06/1996
אופי הקהילות שבהן שוכנים בתי הספר מגוון, ממש כמו התלמידים. כתבה שניה
ההכרה בכך שהחינוך הוא קטר כפול - המצעיד את ישראל קדימה אל עבר המדינות העשירות והמבוססות ביותר וגם סוגר את הרווחים בין הקרונות המוסעים על ידו - הולידה ומצעידה ויכוח נוסף: בין ריכוז לבין ביזור, בין בית הספר המוכוון לבין בית הספר העצמאי.
המשך קריאה...
אין למה להתגעגע
הארץ, 13/06/1996
הרחבת השערים לבגרות ולהשכלה גבוהה תרמה להעלאת איכותה של החברה הישראלית. כתבה אחרונה
שימת הדגש על ביזור הסמכות ועל האוטונומיה לא פגעה ביכולת הניווט של משרד החינוך ושל העומדים בראשו. להיפך. תחושתם של המנהלים ושל צוותי ההוראה כי חופש התמרון שלהם גדל מתיישבת עם התביעה לשנות נורמות ותיקות. כיוון שלתביעות החדשות היתה גם מטרה חברתית, וכיוון שהן תאמו תפיסות חדשות בדבר סוגי אינטליגנציה שונים וקיומם של מסלולי למידה והצטיינות מגוונים, התקבלו גם הן בעין יפה בתוך מערכת החינוך ובוועדת החינוך והכנסת כולה.
המשך קריאה...
מחירם של תלמידי הישיבות
הארץ, 26/12/1996
והרי הנתונים תחילה: מספר תלמידי הישיבות בישיבות, לפי נתוני משרד הדתות, עלה בשיעורים מדהימים, מ-60,432 ב-1986 ל-195,000 ב-1997 - גידול של 322% ב-11 שנים!
אמת: בנתונים אלה כלולים גם תלמידים דתיים-חרדיים במסגרות תיכוניות. אך קצב הגידול עצמו אינו מושפע מכך. מספר זה כולל את תלמידי הישיבות בכל הגילים: מספר תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם גם הוא עולה, ויגיע בשנה זו ל-7% ממחזור המגויסים לצה"ל.
המשך קריאה...
אנחנו הים התיכון
הארץ, 21/04/1997 (חג פסח)
החברה הערבית, ואפילו הנאורה ביותר, אינה יכולה לעשות את קפיצת הדרך ולעבור מהעולם השמרני-הדתי אל הנורמות המקובלות בחלק הנאור של ישראל
הערת פתיחה וסיום: מאמר זה אינו עוסק בתהליך השלום ובכורח הקיומי להגיע לפשרה מכאיבה עם העם הפלשתיני ועם מדינות ערב. תהליך זה כה ברור, שאין עוד טעם לדבר בשבחו ובנחיצותו. המאמר עוסק בעניין שמעבר לתהליך השלום ולפיוס המדיני. תהליך השלום, גם כאשר הוא מתקיים, הוא לא רק אטי ורווי כאב, אלא גם נלווית אליו תופעה קשה מבחינת האינטליגנציה הישראלית: הוא אינו מביא להתקרבות תרבותית בין השכבות המשכילות - היהודית והערבית. בניגוד מוחלט לישראל, מתייצבת האינטליגנציה המצרית והירדנית - למעט כמה דמויות אמיצות - בחזית סרבנית אחת נגד ישראל ונגד מגע עם ישראלים.
המשך קריאה...
אות אזהרה מקהיר
הארץ, 11/09/1997
אזהרה שהשמיע נשיא מצרים, כפי שדיווח עליו דוד מקובסקי ("הארץ", 9.9), לא הרעישה את אמות המערכת הפוליטית. עוד קול במקהלה. ואף על פי כן, ראוי להאזין היטב לקולות שבוקעים מבירת מצרים. במסר שהעביר הנשיא מובארק לראש הממשלה, בנימין נתניהו, באמצעות צד שלישי, הוא מזהיר משינויים אסטרטגיים מבשרי רע העלולים להתרחש באזורנו: יגבר שיתוף הפעולה בין מדינות ערביות רבות לאיראן, ומצרים לא תוכל לעצור תהליך זה. התקרבות זו מתאפשרת, לדברי נשיא מצרים, בעקבות בחירתו של חאתמי לנשיא איראן, נשיא הנראה מתון יותר מקודמיו, וזאת מול הקצנה ישראלית. ונשיא מצרים שואל: "האם מצרים יכולה לעצור מגמה זו בהעדר תהליך מדיני?" ומוסיף, כי "כל מה שבנתה הממשלה הישראלית הקודמת יורד לטמיון".
המשך קריאה...
שלום בלי בטהובן
הארץ, 19 יוני, 2003
כאשר ישראלי מיואש, החי בגיהנום של המזרח התיכון, פוגש באירופי נינוח, החי בגן העדן החדש, הוא שומע מעמיתו דברי ניחומים : יש סיכוי לשלום גם בין אויבים מושבעים כמו צרפת וגרמניה. כל השנאה כעשן תכלה, כאשר יהיה שלום בין ישראל לשכנותיה. מכאן גם הרעיונות על מזרח תיכון חדש, דמוי בנלוקס.
אך האם ההשוואה הזו נכונה ? אכן, שתי מלחמות עולם ליבו שנאה ושפכו דמי מיליונים באירופה, אך יש שוני בסיסי : באירופה נותר, למרות הדם השפוך, בסיס תרבותי משותף כלשהו. בלונדון המופצצת ניגנו מוזיקה של מלחינים גרמנים : דיים מיירה הס ניגנה בתוך הבליץ את באך; שרו את שוברט ומוצרט ,ותווי הפתיחה של הסימפוניה החמישית של בטהובן היו למנגינת הנצחון (שכן הם תאמו את סימן המורס לאות V במילה Victory). העובדה הזו, שסימן הנצחון נלקח ממלחין דובר גרמנית, לא הפריעה לצ'רצ'יל. כאשר אירופה החדשה קמה מתוך ההריסות והתאחדה, היא בחרה לה להימנון את ה"אודה לאושר" שכתב בטהובן, למילים של שילר, בסימפוניה ה- 9. כך היה בטהובן למלחין הניצחון בקרב והשלום המנצח כאחד. בטהובן הוא, על כן, המגדלור בחשיכה, הנביא התרבותי המשותף, הכוח המאחד למען חירות ושלום הניצב תמיד,כעמוד אש מעבר לתמרות העשן של שדות הקרב.. וזאת, מבלי להזכיר את האמונה הדתית המשותפת, שאיפשרה לשני העמים לשיר בעת המלחמה אןתן קנטטות על "ישו אהוב לבנו".
המשך קריאה...
הפתעה - אירופה מגלה הבנה
הארץ, 29 יולי, 2003
ההפתעה הראשונה היא ממועצת אירופה, המייצגת למעלה מ- 40 מדינות אירופיות שהתאגדו למען הגנה על ערכי הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות האדם.
ב- 25 ביוני קיבלה המועצה החלטה בעניין הפליטים הפלסטינים : יוזמת מדינות ערב לתמוך בזכות השיבה נדחתה ובמקומה התקבלה החלטה הקוראת לטפל ביישוב הפליטים - במקום יישובם ובמדינות אחרות - כמו גם מתן פיצויים ומלוא הזכויות לאלה שיישארו במדינות ערב. בהחלטה לא נזכרת כלל החלטת עצרת האו"ם בדבר זכות השיבה, אין מילה על חובתה של ישראל לקבל חלק מהפליטים ויש תביעה שגם מדינות אירופה יקבלו מספר מסויים של פליטים.
המשך קריאה...
מדינה נוצרית וצרפתית
הארץ, 17 יוני, 2003
המתרחש בימים אלה בצרפת בנושא המוסלמי חייב לעניין אותנו. צרפת היא מדינה חשובה שתרבותה שזורה בתרבותנו ; צרפת והיהודים (גם יהודי צרפת, גם ישראל) הם סיפור ארוך של עליות ומורדות, עליו עמד שר החוץ הצרפתי ב מאמרו החשוב ן ב"הארץ" (9.6).
אך ענייננו העיקרי בצרפת נובע מכך שרפובליקה זו מוצגת בפנינו כניגוד לישראל: מדינת כל אזרחיה כנגד דמוקרטיה אתנית יהודית. אכן, צרפת היתה במשך שנות דור מופת להטמעת זרים: הלאום שלה תמיד נשאר צרפתי, אך קבלת האזרחות והתרבות הצרפתיות היתה גם כניסה ללאום זה. הרפובליקות הצרפתיות הטמיעו מיעוטים מגוונים וכמה מגיבורי תרבותן היו זרים: מהמחזאי יוגי'ן יונסקי הרומני דרך מרק שאגאל היהודי- רוסי ועד למשורר ליאופולד סנגהור, נשיא סנגל. ליהודים בצרפת היתה אורה של שוויון זכויות, למרות למרות דרייפוס, למרות דראנסי.
המשך קריאה...
אנושי וציוני
הארץ, 2 יולי, 2003
היה זה אולי טבעי שהמפד"ל תתקוף את מדיניותו הליברלית של שר הפנים, אברהם פורז, בנושא אזרחות והתאזרחות; אך מוזר הדבר שראש הממשלה, אריאל שרון, הצטרף לביקורת זו, שכן הוא יודע עד כמה המדיניות הקודמת התאכזרה לחיילי צה"ל ולהוריהם שאינם יהודים מבחינה הלכתית, ועד כמה מדיניות זו פגעה בסיכויי העלייה והקליטה בישראל של אלפי עולים חדשים, חניכי בית הספר הישראלי, דוברי עברית, משרתים בצה"ל, מסורים לישראל לא פחות משלומי אמוני ישראל.
המדיניות החדשה של שר הפנים באה לתקן עיוותים קשים ומכוערים במדיניות משרד הפנים. היתה זו מדיניות בלתי חוקית בעליל - וחבל שלא הזדמן לבית המשפט העליון לפוסלה עד כה - שהפעילה את חוק האזרחות בצורה שרירותית ואנטי אנושית.
המשך קריאה...
ניצחון במובן העמוק של המילה
הארץ, 10 יולי, 2003
לא, לא ניצחנו במלחמת הטרור שהכריזו עלינו הפלסטינים. הם לא נכנעו ואנו לא חוגגים נצחון עליהם. להיפך, החששות מחידוש הטרור גדולים ממש כשם שהסיכויים לחיסול הסכסוך קטנים. אבל יש לנו הפוגה חלקית וישראל ידעה תמיד להתחזק בהפוגות.
לא, לא ניצחנו אך ערפאת הפסיד. לפני שפתח במלחמה, היה מנהיג בינלאומי מוכר. היום הוא הפך להיות ראש חזית הסירוב להסכמים שהוא חתם עליהם. נכון : הוא דמות נערצת ברחוב הפלסטיני, אך העולם הערבי מלא דיקטטורים שרוששו את בני עמם - דוגמת גמאל עבדול נאצר ושני האסאדים. מדיקטטור לדיקטטור העולם הערבי צועד - אחורה.
המשך קריאה...
חיפה באירופה
הארץ, 22 ספטמבר, 2002
התוצאות, כמובן, חשובות גם המשחק חשוב אך לעליית מכבי-חיפה לליגת האלופות ולמשחק באולד טרפורד יש גם משמעות שמחוץ לספורט. במשך שבועות הדגישו אמצעי התקשורת באירופה את העובדה כי, לראשונה, משחקת קבוצה ישראלית בליגת האלופות; השם מכבי חיפה נזכר ביחד עם שמותיהן של קבוצות אירופיות ידועות-שם. במשחק עצמו צפו מאות אלפים. ישראל, לראשונה מזה שנתיים, הופיעה על מסך הטלוויזיה לא בעד עדשת השרור והדם, ישראל למרות ההישגים הרבים, אינה עדיין מעצמת כדורגל - היא מדורגת ע"י פיפא במקום ה - 52, אחרי עירק וחוף השנהב - אך היא הפכה, בגלל הירוקים, לחלק מהתודעה המשותפת האירופית. חבל שלא ניצחנו - תמיד חשוב וצריך לנצח - אך עצם המשחק היה נצחון מבחינת השייכות לאירופה. מדינות ערב ותומכיהן דחפו את ישראל לזירה האירופית אך חרם זה עלינו כמו חרמות אחרים - רק חיזק אותנו בזירה מצטיינת.
המשך קריאה...
מי בעד הפסקת הטרור
נשלח למעריב בתאריך: 3 ינואר, 2006
בסוף מאי 2003 קיבלה הממשלה ברוב דעות את "מפת הדרכים" וזאת על יסוד הודעת המימשל האמריקני שהתחייב לטפל בהערות הישראליות לתוכנית זו. התוכנית הוגשה לישראל על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה. היתה זו החלטה היסטורית שכן הממשלה שקיבלה אותה היתה ממשלת ליכוד והתכנית הכירה בעקרון של חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית. התוכנית לא קלה לישראל - שכן היא צופה הקמת מדינה פלסטינית בלי ויתור פלסטיני על זכות השיבה. הצימוק שבעוגה מרה זו הוא התביעה החד-משמעית מהרשות הפלסטינית לא רק להפסיק כל פעולת טרור, אלא לפרק את ארגוני הטרור מנשקם. התביעה נוסתה בלשון חד-משמעית שלא משאירה מקום להתחמקויות של הרשות הפלסטינית : המפה מטילה על שני הצדדים חובות, אך בשלב ראשון ניצבת החובה להפסיק את הטרור. וכך קובע המסמך :
המשך קריאה...
לקראת הבחירות
נשלח למעריב בתאריך: 21 מרץ, 2006
מאמר זה מתפרסם לפני הבחירות, אך כבר כעת ניתן לומר כי מדובר במערכת בחירות יוצאת דופן ובתפנית פוליטית שתוליד כנסת שונה לחלוטין. כל מערכות הבחירות מאז מלחמת ששת הימים התאפיינו בנושא המרכזי של ארץ ישראל השלמה : הימין כולו טען בתוקף לבעלות על ארץ-ישראל המערבית ופעל בשיטות רבות - כולל שיטות של הסוואה והטעיה - כדי ליישב יהודים בשטחים שמחוץ לתחום השיפוט הישראלי. נגדם התייצב השמאל הציוני בטענה שארץ-ישראל השלמה לא תוכל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. על רקע זה היו מערכות הבחירות רוויות מתח וגם אלימות.
המשך קריאה...
ימי הכרעה
נשלח למעריב בתאריך: 7 פברואר, 2005
1. המזימה נכשלה
אם אכן תשרור הפסקת אש ובעקבותיה יתחדש המו"מ המדיני, יהיה זה סופה של מלחמת הטרור הנפשעת שערפאת הכריז על ישראל בעיצומו של מו"מ מדיני. אך גם אם תחזית זו לא תתגשם, דבריו של אבו מאזן על כשלון האינתיפדה המזויינת לא יישכחו : נכשל הנסיון של ערפאת להכניע את ישראל באמצעות מסע של רצח ישראלים. כשלון זה נובע בראש ובראשונה מכך שהחברה הישראלית חזקה יותר מתדמיתה החיצונית. ערפאת, שלא הכיר כלל משטר דמוקרטי, הוטעה לחשוב שישראל,שנראתה לו דרך התקשורת שברירית ושסועה, תתמוטט. זה לא קרה.
המשך קריאה...
מחשבות לונדוניות
נשלח למעריב בתאריך: 11 יולי, 2005
א. אילו זה היה אצלנו
אילו בישראל היתה מתרחשת השערוריה הזו שחמישה ימים אחרי פיגוע אין רשימת קרבנות ואין הודעה מוסמכת לקרובי הנעדרים, אילו כתב רשות השידור לא היה מצליח להשיג מבתי החולים בהם מאושפזים פצועי הפיגוע, שום מידע על מצבם (כתב הבי.בי.סי. לא הצליח להגיע אפילו אל מעבר למענה הקולי), אילו גופות חללינו היו מונחות ללא הבאתן לקבורה במשך כל הזמן הזה - אילו כל זה היה קורה אצלנו, מה היינו עושים ? מה היינו אומרים ? היינו צורחים וכותבים שישראל הפכה סופית להיות מדינת עולם שלישי.
המשך קריאה...
אין גשר לתהום
נשלח למעריב בתאריך: 27 ספטמבר, 2005
נצחונו של שרון במרכז הליכוד אינו פותר שום בעיה - פרט לכך שהוא חסך בושת פנים לראש הממשלה וגם למרכז הליכוד. אך עם רוב כה קטן, לא יוכל ראש הממשלה לנווט את דרכו ולהמשיך בתהליך מדיני חשוב. ראש ממשלת יפן, עם רוב יותר גדול במפלגתו ועל עניין פעוט בהשוואה, הלך לבחירות וניצח בגדול. עם רוב כה קטן, מרכז הליכוד ירכיב לראש הממשלה רשימה לכנסת שמחציתה יהיו מתנגדים לו ואף לא ימליצו עליו לראשות הממשלה.
אפשר וצריך לחיות עם חילוקי דעות רעיוניים במפלגה - העדר חילוקי דעות יכול להיות הרסני כמו שהוכיחה מפלגת העבודה לאחרונה - בתנאי שלא מדובר בעניינים קיומיים. השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא פשוטה: האם ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית או שתמשיך לשלוט בעם הפלסטיני המתקומם נגד שליטתה, נעזר בעולם ערבי ומוסלמי ומקבל סיוע מדעת קהל במערב. בשאלה זו נחלק הליכוד. לתהום זו אין גשר.
המשך קריאה...
ממשלה שנולדה בחטא כפול
נשלח למעריב בתאריך: 23 דצמבר, 2004
הממשלה החדשה המתייצבת היום לקבל את אמון הכנסת נולדה בחטא כפול : החטא הראשון הוא זה שהממשלה הקודמת - הממשלה הראשונה מאז 1977 בלי השתתפות החרדים - התפרקה עקב מתן טובות הנאה תקציביות על ידי הליכוד ל"יהדות התורה". סכום של מאות מליוני שקלים הועבר - בהסכם שערורייתי בין האוצר (!) למפלגה - למוסדות הדת והחינוך של המפלגה החרדית - סכום שלא היה בתקציב המקורי - בתמורה להסכמתה להיכנס לקואליציה הבאה. תשלום כזה, כשהוא נעשה על ידי אדם פרטי, נחשב לשוחד ובשנים האחרונות אף הועמדו ראשי מועצות מקומיות לדין על הבטחת כסף ושווה כסף תמורת תמיכה בהם.
המשך קריאה...
המתאבדים, המיצג וחופש הביטוי
נשלח למעריב בתאריך: 18 ינואר, 2004
התקרית שבה שגריר ישראל בשבדיה פגע במיצג המשבח את ההתאבדות והרצח במסעדת מקסים בחיפה, מעלה את שאלת גבולות חופש הביטוי האמנותי וחופש המחאה נגד חופש ביטוי זה. המיצג כשלעצמו לא צריך להפתיע אותנו לאחר שמוזיאון תל-אביב הציג תמונה שבה צלב הקרס משולב במגן דוד. אין להתפלא לא על המוזיאון בשטוקהולם ולא על כך שישראלי מעורב במיצג מקומם זה. מיצגים מסוג זה הפכו להיות שגרה בגלריות, מוזיאונים וקמפוסים מערביים. יוצרי המיצגים - אני מסרב להשתמש בתואר אמנים - האלה מגינים עליהם וכנגד כל נסיון לפעול נגדם בשתי טענות : ראשית, אין לנתק אמנות מפוליטיקה; שנית, אין מקום לשום צנזורה או בקרה על חופש הביטוי האמנותי. אם משלימים עם אלה, אין מחסום במדרון החלקלק המוליך למדינה פאשיסטית החורצת גורל כל יוצר לשבט או לחסד לפי האינטרסים הממלכתיים.
המשך קריאה...
|
|
|
|
