Transmenu powered by JoomlArt.com - Mambo Joomla Professional Templates Club

גלובס, 29.12.2009

כל מי שיודע משהו על החברה הישראלית יודע שהעיר לוד סובלת זה שנים מבעיות סוציו-כלכליות קשות

לפני זמן מה התקיים בלוד כנס מיוחד להשקת קרן לוד. כל מי שיודע משהו על החברה הישראלית יודע שהעיר לוד סובלת זה שנים מבעיות סוציו-כלכליות קשות. הכנס לעומת זאת, התאפיין ברוח של גאווה מקומית. האם יש בסיס לאמונה זו? נדמה לי שהתשובה חיובית שכן ללוד שני נכסים הנותנים לה יתרון יחסי: קרבתה למטרופולין של תל-אביב ולשדה התעופה הבינלאומי וכן עתידה כאתר תיירות וצליינות.

http://www.hofesh.org.il/articles/hiloni_dati/politization_of_judaism.html

חידון התנ"ך, 26.4.93

מתמודדים יקרים, חתני וכלות התנ"ך,

הגעתם לירושלים, כבכל שנה ביום העצמאות של מדינת ישראל, מישראל ומארצות רבות. כל אחד מגיע מסביבה אחרת, חברתית ותרבותית. נפגשתם כאן למפגש של לימוד ותרבות, למפגש של מסורת וחידוש, עם התנ"ך.

ואכן, התנ"ך, ספר הספרים, הוא שכינס אותנו כאן היום, דתיים וחילוניים, ישראלים ובני ארצות אחרות, צעירים ומבוגרים.

לימוד התנ"ך ואהבת התנ"ך הם המאחדים את כולנו, למרות הבדלים בהשקפותינו ודעותינו, כשם שאיחד התנ"ך את עם ישראל משך כל הדורות. כל אחד ידע למצוא בו את שידבר אל ליבו, ולא בכדי. התנ"ך, המאחד את כולנו, הוא אחד ויחיד, אך אינו אחיד - שבעים פנים לתורה. יש בתנ"ך סיפור עלילה ויש בו סיפור היסטוריה, יש בו דברי תוכחה ויש בו דברי מוסר. יש צדיקים ויש רשעים, יש פורענויות ויש נחמות. תקופת המקרא משתרעת על-פני יותר מאלף שנים, מימי האבות, שעבוד מצרים ותקופת השופטים, דרך ימי הבית הראשון, החורבן והגלות, ועד לימי שיבת-ציון והבית השני.

ממלכות ותרבויות קמו ונפלו, וכל אחת טבעה את חותמה בעם ישראל. השבטים נתגבשו לאומה, השופטים נתחלפו במלכים, ונביאים ראשונים פינו מקומם לנביאים אחרונים. המקדש הפך ממשאת-נפש למציאות יומיומית, וברבות השנים, כשנתמסד הפולחן, כבר זועק ישעיהו: "למה לי רוב זבחיכם..." (ישעיהו א' 11) ותובע את התביעה שכוחה עומד לה לעולם ובכל מקום: "דרשו משפט... שפטו יתום, ריבו אלמנה" (ישעיהו א' 17).

אנו קוראים את תולדותיהם של אברהם ושרה ושל יצחק ורבקה, עוקבים אחר מסכת חייהם למודת התלאות של יעקב ורחל, ומתרגשים עם סיפור נפילתו ועליתו של יוסף. אישים מיוחדים במינם כשמואל, שאול ודוד, על מורכבותם הרבה, ניצבים חיים לנגד עינינו. אנו שומעים את דברי הנביאים, מתלבטים בשאלותיו של קוהלת וכואבים את כאבו של איוב. נבואה, חוכמה, היסטוריה ושירה - כל אלה נמצאו ראויים לספר הספרים; לא צר המקום ולא צרה העין.

ובכל הדורות המשיך עם-ישראל ללמוד את הדברים, לפרשם ולדרשם. כל דור ראה בהם את עצמו ומצא בהם גם ביטוי למצוקתו וגם את נחמתו. ובמחלוקות הגדולות בין השקפה להשקפה בתוך העם, הצביע כל צד על אסמכתאות לדבריו בכתוב. ומספרת הגמרא במסכת עירובין: "שלוש שנים נחלקו בית-שמאי ובית-הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת-קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית-הלל" (עירובין, י"ג, ע"ב). גם משנפלה הכרעה, לא נתבטלה אמיתותן וצדקתן של הדעות האחרות שהושמעו.

גדולי הפרשנים, גדולים בלמדנותם וגדולים באישיותם, השכילו לדלות מהתנ"ך ביסוס למיטב יצירתם. הרעיונות הנשגבים ביותר ינקו את חיוניותם מן התנ"ך, והעשירו מדור לדור את קריאתנו בו. כמה יפה מסכם הרמב"ם את המשנה בסנהדרין. המסבירה את בריאת אדם הראשון במעשה בראשית: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם, מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא" (הלכות סנהדרין, פרק י"ב, הלכה ג').

גם היום, כשהעם בישראל נתון במחלוקת פוליטית קשה, התנ"ך, המורשת התרבותית והשפה העברית, המשותפים לכולנו, הם גורם מאחד ראשון במעלה. וגם היום, לתנ"ך מקום אצל כל אחד מאיתנו, ולכולנו מקום בתנ"ך, איש איש והשקפותיו. ימצאו בו ביסוס תומכי שלמות הארץ, וימצאו בו ביסוס הנכונים לפשרה המאפשרת קיומו של דין אחד לרוב היהודי ולגר הגר בתוכנו. ימצאו בו ביסוס המאמינים בשלום, אך גם אלה המפקפקים בו.

עלינו להכיר בחשיבותה של הרבגוניות בפרוש המקרא, כשם שהמקרא הוא רבגוני. אין פרוש נכון אחד, ואין מי שיכול ליטול לעצמו מונופולין על הנכס העצום המשותף לכולנו. הפתיחות לגישות השונות, לדעות השונות ולאמונות השונות אינה רק מותרת, אלא אף חיונית - רק כך יכולים אנו ללמוד איש מרעהו, ולהוסיף כל אחד עוד פן ועוד נדבך להבנתנו הקודמת.

עם זאת, בימים לא קלים אלו, צריכים גם אנו לדעת לפרש את התנ"ך על-פי המיטב שבנו, על-פי הנטייה האנושית ואהבת האדם הטבועים בנו, על-מנת שיהיה לנו תורת-חיים. אסור לנו להשלים עם פירושי עוועים, עם קנאים המוצאים לעצמם היתרים לשנאה ולהרג, כשהם נתלים בפסוקים ובשברי-פסוקים. בסופו של דבר, ספר הספרים נתן לאנושות כולה את בסיסה הנורמטיבי - את היסוד המונותיאיסטי, את רעיון הצדק והשלום, את קדושת האדם שנברא בצלם ושמעשה בריאתו מקנה לו מעמד מיוחד. אם נפרש את התנ"ך ברוח זו, יקוים בנו הכתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים" (דברים ל' ט"ו-י"ט).

הארץ, 23/02/1999

ככל שמחריפה המחלוקת בענייני דת, ככל שרמת הגידופים כלפי בית המשפט העליון שוברת שיאים חדשים, ככל שהכנסת מקבלת על עצמה יותר מרות חרדית, כך הולכת וגוברת אצל אנשים כמוני הקנאה: קנאה בקהילות היהודיות החיות בתנאי חופש וחירות בדמוקרטיות המערביות. הקהילה היהודית הגדולה בצפון אמריקה מקיימת את אורח חייה הפלורליסטי ללא כפייה, ללא מועצות דתיות הממונות על ידי מפלגות והממומנות על ידי משלמי המסים, ללא עירוב של דת ופוליטיקה, עם ערובות חוקתיות לחופש דת ולחופש מדת.

הארץ, 08/05/1998

השינויים הדמוגרפיים הגדולים שיחולו בישראל בשנת 2023 יביאו לידי כך שהתרבות היהודית הציונית, הלא אורתודוקסית, תהיה נחלתו של מיעוט מצטמק והולך. כבר היום אפשר לראות את ניצניה של תחזית עגומה זו

דו"ח מבקר המדינה נחת עלינו בעוד הדי חגיגות שנת היובל עדיין נשמעים בארץ. הדו"ח מפנה זרקור נוסף אל העדפה ניכרת הניתנת לציבור החרדי: השיכון הציבורי מיועד, למעשה, אך ורק להם; מספרי התלמידים החרדים מנופחים ומוגזמים לצורך קבלת סיוע ממשלתי ושיעור המשתמטים משירות חובה גדל והולך. כך מוטל צל הולך ומתארך על ההישגים העצומים של ישראל בשנת יובל זו. מה יהיה גורל הישגים אלה בעוד 25 שנה, בשנת 2023, ומה הקשר בין שאלה זו לדו"ח מבקר המדינה?

הארץ, 21/05/1998

כיצד תיראה ישראל בעתיד? מה יהיו פניה בשנת 2023, שנת היובל ה-75? במאמרי "שעון החול החילוני" ("הארץ", 8.5) הצטיירה תמונה מורכבת. מצד אחד, מחצית העם היהודי חיה בישראל; מצד אחר, בתוכה של מחצית זו גדל החלק החרדי, ופוחת והולך אותו חלק שנשא את המפעל הציוני על כתפיו בביטחון, ביצירה, בפרנסה. המגזרים העניים - ברובם חרדים וערבים - גדלים, וכך גם מתרחבים הפערים החברתיים.

הארץ, 18/06/1998

כל ביקור בקהילות היהודיות ברוסיה מעלה על פני השטח שתי שאלות שאי אפשר לחמוק מהן: כמה יהודים נותרו ברחבי הפדרציה הרוסית ומי נחשב ליהודי. אי אפשר להתחיל לענות על השאלות הללו בלי להזכיר את נוכחותה של ישראל במדינה שבה אסור היה להזכיר את ציון.

הארץ, 26/12/1996

והרי הנתונים תחילה: מספר תלמידי הישיבות בישיבות, לפי נתוני משרד הדתות, עלה בשיעורים מדהימים, מ-60,432 ב-1986 ל-195,000 ב-1997 - גידול של 322% ב-11 שנים!

אמת: בנתונים אלה כלולים גם תלמידים דתיים-חרדיים במסגרות תיכוניות. אך קצב הגידול עצמו אינו מושפע מכך. מספר זה כולל את תלמידי הישיבות בכל הגילים: מספר תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם גם הוא עולה, ויגיע בשנה זו ל-7% ממחזור המגויסים לצה"ל.

הארץ, 01/10/1997

מלחמת התרבות הניטשת בישראל אינה דו-צדדית. הציבור החופשי מותקף, מתגונן ואינו משיב מלחמה שערה. הציבור הזה, המכונה חילוני,נדחק החוצה ונקלע למצוקה, מצוקה ישראלית

של מי הטלית הזאת. התבוננו בציור המלווה מאמר זה: הוא צויר ביד פליקס נוסבאום, צייר יהודי-גרמני, שתערוכת יצירותיו הוצגה לא כבר במוזיאון ישראל. הציור קרוי "בית כנסת" אם כי אין בו בית כנסת. יש בו תמונה מחיי מחנה המעצר סן-סיפריאן, שהקימו הנאצים ושותפיהם בדרום צרפת. פליקס נוסבאום נשלח למחנה זה, הצליח להימלט ממנו ומצא מסתור בבריסל - שם צייר מזיכרונו את היהודים עוטי הטליתות. נוסבאום המשיך לצייר במחבואו את ציוריו הקודרים והמופלאים עד שהוסגר לידי הנאצים, נשלח לאושוויץ ברכבת האחרונה שיצאה לשם מבלגיה, ונרצח שם עם אשתו, ערב ניצחונן של בעלות הברית.

הארץ, 06/11/1997     

שבוע פתיחת הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות הוא הזדמנות נאותה להעלות נושא כאוב אך אילם - מימון ההשכלה הגבוהה. חלקה של ההשכלה הגבוהה בתל"ג ובתקציב עבר תהפוכות - משחיקה חמורה בשנות ה-80 ועד לתוספת ולתגבור בתקופת הממשלה הקודמת. הקצאות ות"ת, הוועדה לתכנון ולתקצוב - המכסות בממוצע 70% מהוצאות האוניברסיטאות - מתקרבות ל-1.2% מהתל"ג ולכ-2.3% מתקציב ההוצאה המקומית של הממשלה. זהו סכום לא קטן, אך ראוי לציין כי גם לאחר התוספת שניתנה בממשלה הקודמת, עדיין הוא נמוך יחסית בהשוואה לעבר.

הארץ, 17/11/1997

בידיעה שולית, שכמעט ונסתרה מעין הציבור, מועלה בפעם נוספת אותו פסק הלכה שחייב את רצח רבין. סיפור המעשה הוא שרבה של מזכרת בתיה, הרב אפרים שלמנוביץ, הורה שאין להתחפש בפורים ליגאל עמיר, כדי שלא ישים עצמו המתחפש לרשע.

‏נשלח למעריב בתאריך: 23 ספטמבר, 2007

יום הכיפורים עבר כרגיל בישראל - עם השבתה כללית של התחבורה הפרטית בערים וביישובים היהודים. השבתה זו היא ייחודית לישראל. היא מדהימה תיירים וזרים: יום אחד נפסק הכל ושקט יורד על הרחובות הריקים. אין שום דבר דומה לכך בשום מקום בעולם. הדבר המעניין והחשוב הוא כי השבתה זו של התחבורה הפרטית נעשית ללא חוק מחייב וללא תיווכם של הממסדים הדתיים. השבתת הרכב נעשית מרצונם החופשי של היהודים-הישראלים. לא כפייה ולא איום בעונש מביאים את היהודים בישראל לשבות בביתם ביום הייחודי הזה - אלא תחושתם כיהודים. לתחושה זו שותפים גם כאלה שאינם שומרים על שום מיצוה והיא עצמה נובעת מתוך תערובת של נימוקים: התחושה שיום הכיפורים, על אף תוכנו הדתי-כפרתי, הוא יום בעל משמעות לאומית-תרבותית גם ליהודים חילוניים והרצון להתחשב ברגשות הציבור שומרי המצוות. כשחושבים על כך, יום הכיפורים בישראל הוא גם יום הסובלנות והרגישות, וגם יום החופש של החילוניים; רגישות וסובלנות כלפי אחרים וחופש מכפייתו של החוק.

נשלח למעריב בתאריך: 23 דצמבר, 2004

הממשלה החדשה המתייצבת היום לקבל את אמון הכנסת נולדה בחטא כפול : החטא הראשון הוא זה שהממשלה הקודמת - הממשלה הראשונה מאז 1977 בלי השתתפות החרדים - התפרקה עקב מתן טובות הנאה תקציביות על ידי הליכוד ל"יהדות התורה".    סכום של  מאות מליוני שקלים הועבר -  בהסכם שערורייתי בין האוצר (!) למפלגה - למוסדות הדת והחינוך של  המפלגה החרדית - סכום שלא היה בתקציב המקורי - בתמורה להסכמתה להיכנס לקואליציה הבאה. תשלום כזה, כשהוא נעשה על ידי אדם פרטי, נחשב לשוחד ובשנים האחרונות אף הועמדו ראשי מועצות מקומיות לדין על הבטחת כסף ושווה כסף תמורת תמיכה בהם.

נשלח למעריב בתאריך: 21 מרץ, 2004

לאחרונה נשפטו 5 נשים צעירות על ידי בית הדין הצבאי למאסר בשל סירובן לשרת בצה"ל. הן סירבו לשרת מכיוון שלדעתן צה"ל הוא צבא כיבוש ושירות בו נוגד את מצפונן.האם פסקי דין אלה צודקים וחוקיים ?בית המשפט העליון פסק כי אין זכות לסרבנות סלקטיבית ודחה את עתירתם של חיילים שסירבו לשרת בשטחים. עמדת כותב שורות אלה מזדהה עם פסיקה זו ורואה בסרבנות הסלקטיבית סכנה לישראל. אך כשם שאני מתנגד לסרבנות, כך אני גם מתנגד לאי-חוקיות ולאפלייה.

נשלח למעריב בתאריך: 2 דצמבר, 2004

תהיה זו תוצאה חמורה ביותר אם, כתוצאה מהמשבר הנוכחי, תוקם ממשלה חדשה עם החרדים ובלי שינוי. תהיה זו נסיגה אחורה בתחום של זכויות האדם ושלטון החוק. תהיה זו ממשלה נכה מבחינת המשטר הדמוקרטי בישראל. לממשלה הקודמת היה יתרון אחד בולט : היא היתה הממשלה הראשונה מאז 1977 שנתנה ביטוי כלשהו למאוויו של רוב הציבור בנושא דת ומדינה : אמנם לא נעשה מה שנדרש, אך בכל זאת נעשה יותר מאשר בכל הממשלות הקודמות : בוטל משרד הדתות - המשרד המיותר והמזיק ביותר מכל משרדי הממשלה; בוטלו הקצבאות המוגזמות למשפחות רבות ילדים, שנטלם נפל על הציבור העובד לפרנסתו והמגוייס לצה"ל; הוכן חוק ברית הזוגיות - חוק לא מספק כשלעצמו, אך חוק שהוא פריצת דרך ומענה לצרכיהם של רבבות ישראלים; במשרד הפנים, הונהגה מדיניות חדשה לגבי זכאי חוק השבות שאינם נחשבים ליהודים בידי הרבנות ונעשתה ליברליזציה מסויימת, לא מספקת, לגבי ילדי העובדים הזרים. דיני ההתאזרחות - דינים שתחת שלטון ש"ס קיבלו פירוש גזעני - קיבלו פירוש ליברלי יותר; יש התקדמות בעניין מתן חוקה לישראל.