Transmenu powered by JoomlArt.com - Mambo Joomla Professional Templates Club

גלובס, 20.7.2009

פרופ' אמנון רובינשטיין חושף את חיבתו לסיפורים קצרים, מסביר מדוע ספריה של יוכי ברנדס תופסים מקום בספרייה הביתית שלו, ומגלה איזה מחזה גורם לו להתפקע מצחוק

מעריב, 2 דצמבר 2005

לאמנון רובינשטיין קשה לדמיין את משכן הכנסת בלי הפרופסור היגינס שלה, יוסי שריד

בלי שהחלפתי מלה עם יוסי שריד, אני סמוך ובטוח כי החלטתו לפרוש מהחיים הפוליטיים מלווה באנחת הקלה גדולה. רק בדמיון הפופולרי אנשים כמו יוסי נהנים ממה שקרוי "מנעמי השלטון", אלו מנעמים השמורים לבעליהם לרעה: העיסוק בפוליטיקה קשה תמיד, בישראל - הוא קשה שבעתיים, ובשמאל הישראלי - הוא קשה מנשוא

הארץ, 24/07/2002

ליד ערש המשפט ספר חיים צדוק עורך: רון חריס. הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה

עו"ד חיים י' צדוק - לשעבר שר המשפטים, שר התעשייה והמסחר, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט ומאריות מפא"י שהיתה ואינה עוד - ממחיש באישיותו שתי תופעות כמעט על-טבעיות: ראשית, הוא מוכיח בעליל שאין חשיבות לגיל. קשה להאמין: צדוק הוא בן 90 - לכבוד יום הולדתו הוציא המכון לדמוקרטיה את הספר האמור ובקרוב ייצא גם אוסף מאמרי משפט לכבודו - ועדיין הוא פעיל בתחומו, משכנע בקול צלול של בן עשרים, כותב את מאמריו החדים והבהירים. כאשר פרש מהכנסת לאחר המהפך של 1977 - מעשה שהיום הוא מצטער עליו - הוצע לו להיות שופט בבית במשפט העליון, אך הוא דחה זאת מטעם יוצא דופן: הוא בן 64, ואשתו שואלת מה יעשה למחרת פרישתו העתידית מבית המשפט העליון כאשר יגיע לגיל 70, הוא גיל הפרישה של השופטים. כך סירב לקבל תפקיד מכובד זה שכן היה צריך, כבר אז, לבחור במקצוע שיאפשר לכוחותיו הבלתי-מוגבלים להתממש גם לאחר גיל 70.

 הארץ, 25/10/1996

על יצחק רבין, האיש והקברניט, שמת באמצע הדרך

תמונה א': "למה לא?" לפני שנות דור, דהיינו לפני פחות מארבע שנים, היתה לי פגישה מוזרה במקצת עם יצחק רבין. הייתי אז שר האנרגיה וגיליתי, בראשית צעדי, שבכל החברות הרבות של משרד זה אין ולו דירקטור ערבי אחד. מטרת הפגישה עם ראש הממשלה היתה לקבל את אישורו לצעד נחשוני: לא דירקטור ערבי אלא יושב ראש ערבי לחברה ממשלתית - חברת לפידות, שבינתיים הופרטה. וזאת, גם כדי לסמל שמתחולל שינוי מהפכני ביחס לשיתופם של ערביי ישראל בממסד הממשלתי. רבין של אותם ימים לא היה יצחק של אחרית ימיו. זה היה רבין של פוסט-אינתיפאדה וטרום-אוסלו, רבין שלא היה מזוהה כלל עם שוויון זכויות וכיוצא באלה קשקושים של יפי-נפש. משום כך הלכתי לפגישה בדחילו ורחימו ועשיתי הכנות נפשיות גם לשמוע גערה רבינית אופיינית, גם להשיב בשלל נימוקים שהכינותי מראש.

הארץ, 01/10/1997

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שייך לקטגוריה ברורה של אנשי ציבור: אלה שבכל תפקיד שהם ממלאים משאירים אחריהם חותם ברור של אישיותם. זן זה הוא נדיר - בארצנו הוא עומד בסכנת הכחדה - ומשום כך רבה המהומה סביב מעשיו ודבריו. למען האמת, קודמו בתפקיד, השופט מאיר שמגר, הוא שהנהיג מדיניות של התערבות רחבה של בית המשפט העליון בנושאים שנויים במחלוקת, ולמעשה היו השניים שותפים מלאים לכיוון האקטיוויסטי, המקומם נגדו את המפלגות הדתיות וחלק מהימין.

נשלח למעריב בתאריך: 2 יולי, 2006

היה היו פעם שלושה חברים - שלושה אמנונים.

שלושתם היו סטודנטים למשפטים והצטיינו בלימודיהם. שלושתם אהבו ללמוד, אהבו לרכוש דעת, אהבו חיים טובים, אהבו לאהוב.

הראשון (גולדנברג) נעשה בכיר הפרקליטים - ושימעו ושמע שיקול דעתו, תבונתו ומיזגו הנוח נודעו מקצה הארץ ועד קצה;

השני (עברון) היה בבחינת "אור גנוז" הידוע רק למכריו; מוזיקולוג מהמדרגה הראשונה, ידען אוניברסאלי  ובעל חוש הומור שלא פג גם בימי גסיסתו הקשה.

הראשון הלך לעולמו לפני שנה; השני - השבוע. ונותר רק  השלישי, האחרון - זה אני - בודד בידיעתו כי לעולם לא יראה עוד את שני האמנונים האחרים ולעולם, לעולם לא יראה עוד אנשים כמותם.

מעריב, 14 נובמבר, 2005

1.         הטרגדיה הכפולה

רבין ייצג את הטרגדיה של ישראל לא רק בגלל הרצח. לא רק בגלל שמת בודד במכוניתו ליד המאבטח הפצוע בניגוד לחייו שהיו רצופי פמליות; לא רק משום שידע - לפני שנפח נשמתו - אבוי לאותה ידיעה ! - כי המתנקש בו היה יהודי ולא טרוריסט ערבי; לא רק בגלל כל אלה הוא גבור של טרגדיה ישראלית, אלא גם בשל העובדה שמסלול חייו נבע באפיק לא-לו. הוא לא היה איש צבא אפייני ולא איש פוליטי טיפוסי. במדינה רגילה היה הופך להיות מהנדס חקלאי - איש פרטי, איש משפחה, איש של מעט חברים. אך נסיבות מלחמת הקיום של ישראל אילצו אותו החל מגיל העשרה לרתום עצמו למלחמותיה של ישראל וכך, מכוח הנסיבות ובלי שיהיה חדור אמביציה פוליטית מיוחדת, הוליכו אותו כישוריו וכשרונו למסלול צבאי שהביאו לדרגת רמטכ"ל ולתפקיד ראש הממשלה. זוהי טרגדיה ישראלית אפיינית לא רק לו : אלפי צעירים שהיו יכולים להקדיש את חייהם לאמנות, למדע, למקצוע האהוב עליהם, מוצאים עצמם במדי צבא ורבים מהם מסיימים את חייהם הצעירים במדים בשדה הקרב.

רבין היה איש פרטי. לא ביישן, כפי שניתן להסיק מהסמקותיו התכופות ומחיוכיו הנבוכים - אך אדם שהרגיש שלא בנוח בין הרבה אנשים, נוח להתרגז וקצר רוח - שתי תכונות אנטי-פוליטיות - ואדם שהשתנה לחלוטין בד' אמותיו : בדירתו, על כורסתו, עם כוס וויסקי לצידו - היה זה רבין אחר - נינוח, חיוך לא נבוך על שפתיו, מדבר ללא שמץ של רגזנות, בלי תנועות היד המבטלות עמדה שלא נראית לו; רבין בביתו היה בבואה קטנה של אותו אדם שזהותו האמיתית נשללה על ידי המלחמות שניכפו על ישראל.

מעריב, 13 ינואר, 2006

בקיץ 1968 מצאנו עצמנו, אריק שרון ואני, מגלגלים כדורי באולינג במועדון בכיכר פיקדילי בלונדון. סיפור המעשה היה זה : שרון ומשפחתו באו ללונדון, שם שהיתי לצורך שבתון אקדמי, כדי להתאושש לאחר תקופת האבל על מותו של הבן האהוב, גור. אריק ואנו יצאנו לתיאטרון - וראינו מחזה לשחקן יחיד, מוזר ומשעמם שזכה כמובן לביקורות נלהבות. המחזה הוצג בתיאטרון קריטריון, שכמובן לא היה ממוזג. החום, הלחות והמחנק היו בלתי נסבלים. נמלטנו משם וחיפשנו מקום ממוזג ומצאנוהו. ממש סמוך לתיאטרון. אריק שרון היה אז המלך הבלתי מעורער של ישראל, שיצא זה עתה עטור זרי נצחון ממלחמת ששת הימים. אך בכיכר פיקדילי היה כמובן אלמוני לגמרי. יתר-על-כן, מעולם לא נתנסה במשחק הבאולינג. ירדנו למרתף הקריר והחילונו משחקים. אריק, למד ביסודיות את כללי הדיפת הכדור ותוך זמן קצר הגיע ל"סטרייק", דהיינו להפלתם של כל בובות העץ בקצה המסלול. הוא צהל כילד להישגו זה ונהנה מכל רגע. הקהל סביבנו היה קהל של צעירים וצעירות אנגלים, פנקיסטים בלבושם ובהתנהגותם, נטולי כל דאגה, פרט לדאגת הבילוי והשתיה כדת.